דרך פקודיך רד

אינו מונע א"ע בשביל זה רק בעבור הציווי ובזולת זאת הכוונה אינה נחשבת המניעה הזאת בכלל החלוקא דרבנן מיהו נ"ל אם לא כיון במניעה זו בחיי אביו ואמו כשמכוין במניעה זו גם אחרי פטירתם נחשב לו מכלל המצות דהגם דבהכ' לאחר מותו פטור אבל אסור הוא בודאי והוא בכלל הלאו כן נ"ל

(ב) ודאי מן הדין אין מן הצורך לכוין איזה טעם במניעה הלזו רק סתם אני מונע א"ע מעשות זאת כי הבורא גזר עלי כיון שאין טעם מבואר בתורה אבל ודאי מהראוי לכ"ע להתבונן טעמי מושכלות בכל מצות התורה הגם במצות השכליות אשר השכל מחייב אותן עכ"ז מהראוי לחפש יותר ויותר ממה שהשכל הפשוט מחייב כיון שהן שכל אלקי בודאי יש בהן פנימות עד אין חקר דאם בשביל המושכל, הראשון בלבד נצטוינו לא היה לו להשי"ת לצוות ע"ז כיון שהשכל נותן זה אלא ע"כ שיש בכל מצות מושכליות עיונים עד אין ערך, ואם תבקשנה ככסף וכו' אז תבין

וכו'

(ג) הנה עפ"י הדברים האלה גם במצוה הזאת יש להתבונן דודאי השכל נותן שלא להכות אב ואם שגדולוהו ונשא הו על כתיפם ונטו שכמם לסבול טרחו ויגיעתו והן הנה סיבותיו ועליותיו שהביאוהו אל העולם והנה כבר נתחייבנו לכבדם ומכש"כ שאסור להכותם ח"כ לא הי' מן הצורך לצוות ע"ז באזהרת התורה אבל כאשר תעמיק עוד משל בענפי מצות כיבוד או"א לכבד את החמה ובינ' אשר נתן לו השי"ת שהן הנה ג"כ נק' אב ואם והכיבוד שלהם הוא להאכילם ולהשקותם ממטעמי התורה בפרדס ובהתבונן במושכלות כ"א לפי רוחב חכמתו ובינתו. הנה תתבונן ג"כ בענפי אזהרה הלזו שלא להכות אב ואם ישנו בכלל זה שלא להכות חכמתו ובינתו היינו שלא יאכל וישתה הדברים המכים השכל ומונעים השגה כגון אותן הדברים שאמרו רז"ל שקשה לשכחה. ולא יעשה הדברים אשר ממעט השגה וגורם שכחה ומניעת השכל הגם שבודאי הב"ד אין מענישין רק על הכאת או"א ממש עכ"ז גם כל אלה הדברים לענפי מצוה יחשבו. ואי"ה יתבאר בפחות מכל אלה הדברים כפי אשר יחוננו

השי"ת

(ד) כאשר תתבונן בטעם מצות כיבוד שכתב האריז"ל להיות הבן הוא עלול מהאב ואם וא"א שיגיע עליו שפע אם לא שיעבור דרך הלבוש דאביו ואמו. הנה מזה תתבונן ג"כ המכה אביו ואמו הנה מקלקל צינור השפע המגיע אליו והנה מיתתו בחנק דייקא דהנה החיות שבאדם רצוא ושוב וזה חיותו שישאף תמיד רוח חיים מאויר החיוני הנשפע לו אחת דתו לסתום לו את הצינור השואף רוח חיים דהיינו שחוסמין את גרונו לבל ישאף רוח חיים וכורכין צווארו בסודר זה מושך אילך וזה מושך אילך עד שנסתם הצינור השואף רוח חיים ומזה תבין שאינו חייב עד שיעשה בהן חבור' שמקלקל אותם ונק' מקלקל צינור החיות משא"כ כשאינו מקלקל הגם שאסור עכ"ז כיון שלא גרם קלקול לצינור חיותו נשאר בחיים בין והתבונן: מצוה מח מ"ע על הב"ד לדון בחנק את המחוייבים (והרמב"ן משיג ואינו חושב זה במנין המצות דהיינו שחושב כל הד' מיתות למצוה אחת

) חלק

המעשה

(א) המתחייב חנק היו משקעין אותו בזבל עד ארכבותיו ונותנין סודר קשה לתוך הרכ' שלא לצערו ביותר וכורכין על צווארו והשני עדים זה מושך