דרך פקודיך קצו

(ג) שוב ראיתי דאין כל הספקות הללו רק בייעדה לבנו דהוא אינו כהנ' משא"כ ביעד' לעצמו יוצא אפילו בלא כוונה בדיעבד כיון שהוא הנא' הגוף כמו באנסוהו לאכול מצה דיצא כיון שהוא דבר הנא' וכמ"ש במצות פ"ו עיין בהקדמה מיהו כל זה אם נאמר דלא נגמר מצות יעוד רק אחר שנשא ובא עלי' דא"כ מיקרי דבר הנאה משא"כ לפמ"ש לעיל בחלק הדיבור דיש להם להסתפק דאפשר יוצא י"ח בקדוש' לחו' וגרש' אח"כ א"כ זה לא מיקרי מצוה הנא' כיון שהמצות אין לה שייכו' להנא' וחזרו הספקו' הנ"ל למקומן

(ד) מיהו מה שנסתפקתי לעיל אם היעוד מיקרי קידושין כלל בלא כוונ' למצו' וכתבנו דאפשר לומר דאינה מקודשת כלל והכא עלי' פטור זה דוקא יש להסתפק רק באם נאמר דמן התורה מ"ע דאורייתא צריכו' כוונ' משא"כ אם נאמר דהא דמ"ע דאורייתא צריכות כוונ' היא מדרבנן ודאי מקודש' (ועיין בפרמ"ג בזה) מיהו אנחנו בענינו כבר כתבנו בהקדמ' דדבר תורה הוא עיי"ש

(ה) טעם המצוה ודאי א"צ לכוין שום טעם מן התורה כיון דהטעם אינו מפורש בתורה כמש"ל כמה פעמים אבל מי שחננו השי"ת לאיזה טעם מהראוי להתבונן בו ולכוונו לעת מצוא ועיין בסמוך

(ו) מהר"ם הבבלי כתב בטעם המצוה להיות שהילדה הזאת אכלה מפתו ונתגדלה כביתו ומשרתת אותו יש ביניהם קירוב דעת ירדה התורה לסוף דעתה אם תנשא הילדה לאחר האדון והילדה ישתו בכוס זה ויחשבו בכוס אחר בזכרם אהבת נעורים עי"ש ואפשר לומר שהטעם הזה מפורש בתורה אם רעה בעיני אדוניה אשר לא יעדה וכו' למה לי' למימר אם רעה בעיני אדוניה הו"ל למימר אם לא יעדה וכו' ותו לא אך הוא להורות דהטעם הוא מחמת שכבר מצאה חן בעיניו ממילא אם לא ישאנה יהיה להוט אחריה ויהרהר בה משא"כ אם לא מצאה חן בעיניו אין כאן בית מיחוש ואין מן הצורך לייעדה ולפי"ז בחיוב הוא לכוין לטעם זה כיון שנרמז בתורה

בפירוש

(ז) לפי הטעם הזה הגם דהתורה לא ציותה רק באמה העבריה הנמכרת לו בזמן היובל עכ"ז גם בזה"ז אם יש לו משרתת שכירה משמשת אותו והוא צריך לישא אשה והיא ראויה לו ממשפחה הגונה ויש לה מדות טובות ותיטב בעיניו מהראוי להקדימה יותר מליקח אחרת ויהי מעשיו רצויים לענף המצוה נ"ל דזיל בתר טעמא חד טעמא

הוא

(ח) הנה לפי הטעם הנ"ל הגם דהמצוה הזאת בטלה בזה"ז עכ"ז יש לקיים ענפיה דהייינו כשמפייס את אשתו לדבר מצוה וישמחנה וירצנה כהא דרב דשח וכו' כדי שלא יתן דעתו בכוס אחר מקיים בזה ענף המצוה

ט) עוד בטעם נרמז בס' הנ"ל לרחם על זרע ישראל להיות שהילדה הזאת היתה משרתת לו בעבדות יראה לרחם עליה שתהיה בעלת הבית משוכבת חיקו ולפי"ז כשיזהר האדם שלא להונות משרתיו הישראלית ולא יחרפם ולא יקללם ולא יניח לב"ב לחרפם וירחם עליהם מקיים בזה ענפי המצוה ותחשב לו לצדקה

(י) עוד נ"ל ברמז המצוה יעוד אמה העבריה לעסוק בחכמת הקבלה דהנה מארי קבלה הם בבריאה (הגם שמבואר לפעמים בזוהר ובתיקונים דמארי קבלה הם באצילות עיין במק"מ ובכסה מלך דהיינו בעלי יחודים משא"כ העוסק סתם בקבלה הוא בבריאה עיי"ש) ובריאה נקראת אמה העבריה כנודע וא"כ זה מיקרי יעוד אמה העבריה כשעוסק בחכמת הקבלה ואם לבנו יעדנה דהיינו שיראה להכניס את בנו לזאת החכמה והנה בעשות זאת גם בזה"ז שבטלה המצוה הזאת יש בידו שכר המצוה ומה נחמד ונעים הענין הזה כאשר תתבונן בדין דאין אמה העבריה נוהגת אלא בזמן שהיובל נוהג ידוע דיוב"ל הוא בסוד אימא