עולם הלימוד · Olam HaLimud
Library › דרך פקודיך

דרך פקודיך קצה

Derech Pikudecha 195 · דרך פקודיך · free full Hebrew text

Open in the reader →

האיסור שגזרו רז"ל כלה בלא ברכה אסורה לבעלה כנדה נ"ל

(ח) נכנסה לחופה אפילו לא נבעלה הרי היא כנשואה. והבא עליה בחנק. המייעד חייב בשארה כסותה ועונתה. אבל אם נכנסה לחופה כשהיא נדה הרי היא עדיין כארוסה

(ט) מצות יעוד קודם למצו' פדייה (המבואר במצוה שאח"ז) ואפי' יעוד בנו קודם למצוה פדייה

(י) אין אמה העבריה נמכרת אלא למי שיש לו או לבנו עליה קידושין כדי שתהיה ראוי' לייעוד (ונ"ל אם אין לי בן. או אפילו יש לו והוא קטן אינה נמכרת לו אא"כ אם יש לו דוקא עליה קידושין והא מסתפקנא אם אין לו עליה קידושין אבל לבנו יש לו עליה קידושין והבן קטן אבל בתוך ימי עבודתה יתגדל ויהיה ראוי לקדש אם מכירתה מכירה אם נאמר דבעינן דוקא בשע' מכירה יהיה באפשרי צד יעוד או נאמר כיון דעכ"פ יהיה באפשרי צד יעוד בתוך ימי משך עבודתה שפיר דמי ומכירתה מכירה וצ"ע)

(יא) מכירת אמה העבריה אינו נוהג אלא בזמן שיובל נוהג

(יב) מסתפקנא אם קיים מצות יעוד בקידושין לחוד דהיינו שאמר לה הרי את מיועד' לי ואח"כ גירשה בגט אם תחשב לו המצוה מכלל החלוקא דרבנן שלא יצטרך להתגלגל או נאמר דלא נגמר מצו' היעוד עד שישאנה וכיון שגירשה קודם הנשואין צריך לגלגול או לעיבור

(יג) נ"ל הגם שאין אמה העבריה נמכרת אלא למי שיש לו או לבנו עליה קידושין אם בשע' הקניה היה לו או לבנו עלי' קידושין ואח"כ קידשו הוא ובנו קרובותיה ושוב אינה ראויה ליעודה אעפ"כ צריכה לעבוד כל ימי משך עבודתה כיון שהיתה בה קידושין בשעת המכירה די בזה תדע לך שהוא כן דקי"ל דיוצאה במיתת האדון והנה אם נמכרה לאדון שאין לו עליה קידושין רק לבנו ובתוך ימי משך עבודתה מת הבן אם נאמר כיון ששלמו ימי הכשר הקידושין תצא לחירות א"כ גם במית' הבן תצא לחירו' וזה לא שמענו מעולם

חלק

המחשבה

(א) ודאי מ"ע דאורייתא צריכה כוונה. וצריך לכוין בשעת היעוד שעושה זה לקיים מצות בוראו. כמ"ש בכל המצות שבזולת הכוונה לא יחשב לו מכלל החלוקא דרבנן וגם כשמיעדה לבנו צריך האב לכוין לקיי' מצות יעוד ולא הבן כי המצות מוטל' על האב שהוא האדון. ותחשב להאב מכלל החלוק' דרבנן ולא

להבן

(ב) אם לא כיון לקיים המצוה. אם נשאר עדיין איזה זמן מימי שעבודה יחזור ויאמר לה הרי את מיועדת לי ויכוון לקיים המצוה ואפשר לומר דלא מהני (שתכלל המצוה בחשבון) כיון דהמעו' הראשונות ניתנו לשם קידושין בגזרת התורה כשירצה לקדש' במעות הללו תהי' הנתינה לשם קידושין וא"כ כיון שקדשה כבר הוא מקודש' במעו' הללו ואין לו עלי' שוב שיעבוד וכשיחזור ויאמר לך הרי את וכו' לא (שתכלל המצוה בחשבון) דהוי כאומר לאשתו הרי את מקודש' לי דאין בדבריו ממש וגם שלא נתן לה כעת כלום כיון שאין לו עלי' שוה פרוטה שיעבוד ואפשר לצדד ולומר דאפשר אינ' מקודשת כלל באומר לה הרי את וכו' ולא כיון לצאת י"ח המ"ע דאורייתא שצריכה כוונה דהא דגזרה התורה שמעות הראשונ' לקידושין ניתנו דוקא בעוש' אח"כ כדת של תורה דהיינו שאומר לה ומכוין לצאת משא"כ בלא כיון דבריו לא מהני בלא כוונה דהוי כמקדש במלוה דאינו מקודשת והבא עליה אינו בסקילה דהוי כפנוי' ולפ"ז מהראוי בודאי שיחזור ויאמר לה בכוונה לצאת וי"ל דאעפ"כ לא מהני כיון דכבר אמר לה הרי את וכו' הגם דלא היי קידושין בלא כוונה עכ"ז מחל לה המלוה שבידה וכשיחזור ויאמר לה כנ"ל בכוונה אין לו עליה שוה פרוטה ובמה תתקדש ע"כ הדבר צ"ע לדעתי: