דרך פקודיך קצד

מוציאו מעבדות שכן היובל לי"ד עלינו זכות (היינו מדת הבינה יובל העליון נ"ל רמז אמת כתבת בתורה וביובל יצא אל תקרי וחמושים אלא וחמשים (הוא היובל והוא שער הנו"ן דבינה נ"ל) רמ"ז (רצ"ל עוד רמז) שימי שנותינו שבעים עבד ליוצר כל ואח"כ במתים חפשי (נעשה חפשי מן המצו') לכך ובשביעי' יצא לחפשי חנם

עכ"ל

(ה) א"כ לפי זה גם היום שבטל בעוה"ר דין מצו' ע"ע זכרון מעשה בראשית באמונת חידוש העולם הוא ענף למצוה זו וח"ו בהסתפק באמונה זו מבטל ממנו ח"ו כל מצות התורה כאשר כבר ידע' מכפיר' הפלסופין אשר ע"י האמנתם בקדמו' פרקו לגמרי עול מוסרו' התורה אין מן הצורך להאריך בכאן

מ"ע מג על האדון ליעד אמה העבריה לו או לבנו

חלק

המעשה

(א) מצוה עשה על האדון ליעד אמה העבריה לו או לבנו שנאמר אשר לו יעדה וכו' ואם לבנו ייעדנה וכו' מצו' ייעוד שאומר לה בפני שנים עדים כשרים (ודוקא מדעתה) ולא יהיו העדים קרובים או לו או לה הרי את מקודשת לי או מאורסת לי הרי את לי לאשה

(ב) אם מייעדה לבנו ג"כ צריך להיו' מדעתה ומדעת בנו והבן צריך שיהיה גדול

(ג) אם מיעדה לבנו יאמר האב הרי את מקודש' לבני פלוני או מאורסת וכו' או הרי את לאשה לבני פלוני (ד) מצות ייעוד רשות בידו ליעדה כל זמן שיש לו עליו עדיין שיעבוד ואפילו בסוף שש סמוך לשקיעת החמה

(ה) א"צ ליתן לה כלום בקידושיה שמעו' הראשונו' שנתן לאביה כשמכרה לקידושין ניתנו

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות (ובפרט בזה"ז שהמצוה הזאת איזה נהוגה והדיבור והעיון בדיני המצוה תעמוד לנו במקום קיומה להיחשב בכלל חלוקא דרבנן כי עקימ' שפתיו הוי מעשה כמ"ש כמה פעמים) וצריך לחדש דינים והלכו' כ"א כפי השגות שכלו

(ב) אחר שיעדה הוא או בנו מחויב המיעד לנהוג בה מנהג אישו' ואינה יוצאה אלא בגט או במית' הבעל

(ג) אם מת האדון אין בנו יכול ליעדה במעו' שנתן אבי' בעדה שהרי יוצאה לחירות במית' האדון הא ודאי אם ירצה לקדשה בכסף או בשטר או בביאה ככל הנשים הרשו' בידו

(ד) היעוד כאירוסין עד שתכנס לחופה והבא עליה בסקילה

(ה) הא ודאי בשעת היעוד צריך לברך אשר קדשנו במצותיו וצונו על העריות וכו' כמו בכל המקדשים שאר הנשים

(ו) ואסור לו מד"ס לבוא עליה עד שתכנס לחופה ויברכו שבע ברכו' ויכתוב לה כתובה כמו בכל הנשים

(ז) ונ"ל דאמה העבריה שנשאר עוד משיעור עבודתה שיעו' שוה פרוטה אסור לו לקדש אותה בביאה הגם דבשאר הנשים מותר לקדשה בביאה בפני עדים בלא ברכה דהביא' הזאת לשם אירוסין ולא לשם נשואין שאני שאר הנשים דאפשר אינו רוצה ליתן מעות או שטר בקידושיה על כרחך התירו לו לקדש בביאה מה שאין כן זו שמקודש' בלא שום נתינ' מעות רק בדיבור בעלמא אם כן ביאתה נכלל בכלל