דרך פקודיך קפו

ואינם כלים מקודשים ממש השב אל הש"י ישוב אל י"י וכו' ויקבל ע"ע וכו'

מל"ת מ שלא לבנות במזבח אבנים שנגע בהן ברזל

חלק המעשה

מצוה מ' מל"ת שלא לבנות במזבח אבנים שנגע בהן ברזל שנאמר ואם מזבח אבנים תעשה לי לא תבנה אתהן גזית אם בנה במזבח או בכבש המזבח אבן שנגע בהן ברזל אע"פ שלא נפגם ה"ז לוקה ודוקא בהתראה כמו בכל הלאוין

הבונה אבן פגום במזבח אע"פ שנפגם מעצמו (הגם שאינו עובר בלאו) עובר בעשה שנאמר אבנים שלמות תבנה וכו' נוהגת המצוה הזו בזמן הבית בזכרים ונקבות

חלק

הדיבור

(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצות (ובפרט בזה"ז שאי אפשר לקיים האזהר' הזאת והלימוד והקבלה בלב תעמוד לנו במקום המצו') וצריך לחדש דינים והלכות כפי השגת שכלו צ"ע למה לא נה הרמב"ם המ"ע דאבנים שלימות למצוה בפ"ע ממנין תרי"ג והרי הוא ז"ל בעצמו השריש בשרשיו דבענין כזה יש למנות הלאו בפ"ע והעשה בפ"ע וצ"ע

שיעור פגימת המזבח או האבן שלא לבנותו במזבח נאסר בחגירת ציפורן והמזבח הבנוי כשנפגם כשיעור הזה כל הקרבנות שנשחטו אז בעזרה פסולין אפי' חזרו ותיקנו בין שחיטה לזריקה

חלק

המחשבה

(א) ודאי כשהי' בהמ"ק קיים הי' צריך לכוין במניעה זו שמונע א"ע מחמת אזהרת בוראו וכעת הקבלה בלב תעמוד במקום המצו' כמש"ל ועמ"ש בסמוך

(ב) כבר קדם מאמרינו שא"א לנו לומר שתתבטל מאתנו איזה מצוה באיזה פעם מכל וכל כי נצחיות המה וצריכין אנחנו לחפש בכל מצוה ומצוה (אפילו בזמן שאינו נוהג עיקר המצו') להוציא ענפים למצו' הנוהגים בכל שעה ובקיום הענפים והרמזים יוחשב לנו לקיום המצוה בפועל והנה אודיעך מה שנ"ל דבמשנה תורה כתיב מזבח אבנים לא תניף עליהם ברזל הנה הוא בסתם אזהרה שלא להניף על אבני המזבח ברזל אבל בכאן (בפ' יתרו) נאמר לא תבנה אתהן גזית כי חרבך הנפת עלי' ותחללי' ומאומרו כ"י יורה לנתינ' טעם וצריך לפי"ז לכוין הטעם כמ"ש כמה פעמים (כשהטעם מבואר בתורה) אבל אנחנו פירוש הטעם זה לא ידענו והנה פירשו לנו אבותינו המזבח נברא להאריך ימיו של אדם והברזל לקצר אינו בדין שיונף המקצר על המאריך הנה לפי"ז במניעה הלזו צריך לכוין הטעם כיון שהו' מבואר

בתורה

(ג) והנה לפי"ז ענפי האזהרה הזאת הוא בכל המדות שישנם באדם למשל גאוה וענוה גאוה מקצרת כמשארז"ל אוי לרבנות וכו' וענוה מארכת ימיו של אדם כמ"ש הכתוב אשכון ואת דכא ושפל רוח להחיות וכו' הנה ירא' האדם ליתן מקום למדת ענו' ושפלות אשר זאת המד' תתגבר אצלו ואין בדין שתתגבר מדת הגאו' שבז' מגביר ומניף מקצר על המאריך וכן תתבונן באמת ושקר אמת מאריך ימיו של אדם כנודע מרז"ל מההוא מתא דשמה קושט"א דלא שכיב אינש בלא זימני' והשקר בהיפך כנודע מהרעש' המבואר שם. וכן בכל המדות איה אהב' לטב ואית אהב' וכו'. אית ירא' לטב ואית ירא' וכו'