דרך פקודיך קפה

תמונה) ע"כ לא תעשון אתי וכו' וא"כ לפי"ז י"ל דבאה האזהרה רק על צורת אדם להיות שנא' בתורה נעשה אדם בצלמינו וכו' לזה יוכל ח"ו ליפול ברעיון האיש שיש איזה דמיון חלילה לזה באה האזהרה דוקא על צורת אדם משא"כ בשאר צורת הבע"ח לא יהי' ספק ברעיון

האיש

(ג) וא"כ לפי"ז אין מן הצורך להאריך כ"כ בטעמים שהוא כדי להאמין בהעיקר שהש"י אין לו דמות הגוף ולא מיקרי הגוף והוא מהי"ג עיקרי הדת

(ד) ונ"ל להעיר עוד בטעם שהמצוה הזאת מלמדת לאדם שצורתו זאת תאר אדם נעשית רק לשכל ולנפש ובזולת שכל ונפש לא יקרא אדם ע"כ הזהירה התורה שלא יעשה התאר הנכבד הזה צורת אדם דכיון שא"א לו לעשות התאר הזה בנפש ושכל לא יעשנו כלל מזה נדע שהאדם שאינו הולך אחר השכלת נפשו במושכלות התורה ונוטה אחר החומריות הוא כאילו אין לו מציאות אדם כלל והוא גרוע מהבהמה והצורה הנכבדת הזאת נבראת רק לתשמיש השכל והנפש וזה יש לכוין בטעם המבואר במשנה תורה ונשמרתם מא"ד (אותיות אד"ם) לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה וכו' רצ"ל כיון שלא ראיתם כל תמונה נאסר לכם תמונה מזאת המצוה תדעו ותשכילו ענין שמירת הנפש שהיא העיקרית בתאר אדם ותשכיל ותדע לפי"ז ג"כ טעם איסור דמות המשמשין במרום להורות לנו שהגלגלים המשמשין הם חיים משכילים ע"כ נאסר לנו לעשות דמותם מבלי חיות וכיון שנדע שהם חיים משכילים ואעפי"כ לא ישנו את תפקידם ברצונם רק ששים ושמחים לעשות רצון קונם מזה נלמוד דעת שגם אנחנו לא נשנה את תפקידינו הבן הדברים

(ה) נרמז עוד במצוה הלוו ענין השארת הנפש להורות כי עיקר המציאות של האדם הוא הנפש והיא לא ישיגנה המיתה במות הגוף כי היא העיקרית פ"כ מנענו הש"י מלעשות צורת אדם בזולת הנפש להורות שאין במציאות אדם בלא נפש. שגם אחר המיתה יש מציאות נפש ומקצת ממנה חופפת על הקבר וא"כ מחוייבים אנחנו להשלים צרכי נפשינו כי הוא עיקר האדם וזה הוא הפירוש המוטעם במשנה תורה ונשמרת' מאד לנפשותיכם כי לא ראיתם כל תמונה ביום דבר י"י אליכם וכו' רצ"ל הנה לא ראיתם כל תמונה ואעפי"כ לא יסופק לכם המציאות כי שמעתם את הקול מתוך האש כן לא יתספק לכם ענין מציאות הנפש מבלי לבוש הגוף וזה הוא הפי' הנכון גם בכאן אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם וכו' הבן הדברים

(ו) ונ"ל עוד ברמזי המצוה הזאת דהנה נצטוינו להרבות דמות ודיוקן האדם ע"פ תבל בפרי' ורבי' והנ' דיוקן האדם הוא דמות הכבוד כביכול בצלם אלקים עשה וכו'. והנה האדם בחטאו גורם ח"ו שנשתנה דיוקנו ובעוד הצלם אלקים ע"פ לא ימשלו בו אפילו החיות הטורפות כמו שנודע בדניאל וכמבואר הענין בזהר וישב וכשחי' רעה ת"ו מושלת באדם הוא מחמת דאשתני דיוקנו ונדמה כבהמה הגם שיש לו עינים ואף ולסתות כאדם עכ"ז הוא רק צורת אדם (כמו קוף) אבל אינו אדם ממש והנ' נודע שלבוש האדם נמשך מאב ואם בעת חיבורם אם כוונתם לש"ש נולד הולד בלבוש טוב דיוקן אדם ממש ובהיפך ת"ו הולד הוא רק בצורת אדם עד שיתגדל וישלים דיוקנו ע"י התורה ועבודה והנ' נכלל הענין באזהר' הזאת לקדש א"ע בשעת תשמיש הוא שלא לעשות צורת אדם רק אדם ממש וכן נכלל שהאדם בעצמו ע"י חטאיו לא יגרום לעצמו להעשות רק צורת אדם דהיינו שח"ו יחסור עצמו מן הדיוקין וכן בכלל זה באדם העובד בתורה ועבודה וכוונתו לשם איזה פני' הנה הוא כדמות משמשי מרום אבל אינו משמש ממש כי הוא משמש א"ע וכן בעושה תנועות בכליו היינו איבריו (שהם כלים לנשמתו) עושה תנועות כמדומ' להתלהבות ודביקות ולבבו לא כן ידמה הנה הוא עושה דמות ודוגמת כלים המקדשים