דרך פקודיך קפג

**(על מה שמאריך במחשבה ברצון היינו כשנופל לו פתאום תאוה באה האזהרה להסירה ממחשבתו ובאם מאריך במחשבה אחר שנזכר שזה אסור הנה עבר על לאו התאו"ה. ובזה ניחא מה שנכתב לא תתאו"ה בלשון כבד ולא כתב לא שזה תאוה בלשון קל להורות בשני תוי"ן שלא תבא מתאוה לתאוה היינו בנפול לך תאוה לא תעמק ממחשבה למחשבה רק תיכף תסירנה ממחשבתך והוא

הנכון

)** (ב) הנה אין מן הצורך להאריך אשר זאת האזהרה כלל כל התורה דהנ' הלאוין נכללו כולם בה. שלא יחמוד ויתאוה מה שאינו שלו. וכן הפשי' כשמתרשל מלקיים מ"ע מחמת שיצטרך להוציא ממון הנה אותו הממון אינו שלו רק של רעך וריע אביך הוא היוצר כל הוא אלקינו והנה הוא מתאוה שישאר הממון לעצמו ע"כ מתרשל בקיום המצות וכן אם מתרשל מלקיים בעבור שהוא לו לטורח ולמשא הנה גם איבריו ורוח חיים אשר בקרבו אינם שלו רק של רעך וריע אביך והוא מבקש' שישארו לו לעצמו ולא יטריחם ויוציאם במצות הבורא הנה עובר על לא תחמוד וכו' אשר לרעך הנה מטעם זה דיבור לא תחמוד בלוח ב' מד מצות כיבוד או"א בלוח א' להורות שנתחייב במצות כיבוד או"א על השתדלם להמציא גופך ונפשך וקנינך ומי הקדימני ואשלם כתיב א"כ אין לך דבר בעולם שלא יהיה נכלל בכלל אזהרת לא תחמוד וכו' אשר לריעך אידך פרושא זיל

גמור

(ג) טעם לעיקר המצוה לא נעלם מעין המשכיל. דהנה היוצר כל הוא אלקינו יצר את האדם בחכמה ועת לכל חפץ ואין נוגע במה שמוכן לחבירו דהנה זה כל האדם כל ימי חלדו בכל המעשים אשר הוא עושה תחת השמש הכל הוא להעלות נצוצי קדושה השייכים לשורש נשמתו ואפילו אם יהיו בכרכי הים. השי"ת ימציאם לו בכדי להעלותם למקורם ולפעמים האדם עובר בדרך ויתעה מני אורח כמה פרסאות בכדי שיבוא לאיזה מקום בגזירת היוצר כל ויטעם לשם איזה מאכל ומשת' או יקנה איזה חפץ כי היודע נסתרות יודע אשר הקנין הלז שייך לשורש נשמתו ולא היה שום אדם יכול להעלות את הניצוץ הלז התקוע בחפץ הזה עד בא בעליו. והכל הוא בהשגחת הכל יכול והטוב והמטיב לכל הוא היודע את הטוב לו ולשורש נשמתו ממציאה לו על ענין הנרצה לו והטוב לו א"כ המתאוה בדבר שאינו שלו ואינו מאמין בהשגחת הבורא ית' ובידיעתו הטוב לו ע"כ מתאוה לדבר שאינו שלו. כי אם הי' מאמין בזה למה יתאוה והלא תראה שלא יתאו' האדם שיהי' לו ד' רגלים כבהמ' כי אין זה מגדר האדם כי מאמין האדם שהיוצר כל בחכמה בראו באופן הנאות והטוב לגדר האדם כן הוא הענין בהתאוות האדם למה שיש ביד חבירו ואינו שלו יש חסרון באמונתו בזה אינו מאמין שהבורא כל בראו בחכמה ומזמין לו הטוב הנאות לו והשאר שאינם בידו אינם טובים לו הבן

הענין

(ד) הנה השב אל השי"ת בהתבוננו את אשר כתבנו באות ב' הנה כשיראה א"ע מתרשל באיזה מ"ע ויש בידו איזה עבירה מלאוין ח"ו הנה לא השלים ג"כ חק האזהרה דלא תחמוד ואינו שלם באמונה הנה ישוב אל י"י וכו' ויקבל עליו

וכו'

(ה) את הדברים האלה דיבר י"י אל כל קהלינו מתוך האש השמיענו עשרת הדברים הגם דרק ב' דברות אנכי ולא יהי' לך שמענו מפי הגבורה עכ"ז כל עשרת הדברים היו במעמד הנכבד משא"כ שאר התורה תבין לפימ"ש בענפי כל המצות האלה אשר כוללים כל התורה כולה ע"כ שמענו אותם במעמד הנכבד דהנה אנכי ולא יהי' לך כבר ידוע שהם כולל ם כל התורה כי כלל כל העשין הם מצות אנכי וכל אזהרת הלאוין הם לא יהי' לך כמש"ל וג"כ לא תשא את שם י"י וכו' הוא כלל התורה דהנה כל התנועות שאדם עושה וכל