דרך פקודיך קפב
Derech Pikudecha 182 · דרך פקודיך · free full Hebrew text
Open in the reader →תרבה חכמה ועיין מה שאכתוב אי"ה בחלק
(ג) לדעת הרמב"ם אין לוקין על לאו זה והראב"ד
(ד) הלאוין הללו נוהגים בכ"מ ובכ"ז בזו"נ
(א) ודאי צריך ללמוד משפטי המצוה ולחדש חידושי דינים והלכות כ"א כפי השגת שכלו
(ב) תדע שכתב מהר"מ אלשיך בפירושו למשלי בפסוק אל תחמוד יפי' בלבבך כתב דשלמה בא ופי' דברי תורה שנאמר בתורה לא תחמוד אשת רעך והנה לכאורה יראה הכוונה שלא תחמוד אשה זו של רעך דהיינו לימר מי יתן ואשיג האשה הזו של חבירי אבל לחמוד שיהיה לך אשה יפיפיה אחרת כמו אשה של רעך מותר לך ע"כ בא שלמה ופירש אל תחמוד יפי' בלבבך אפילו היופי של אשת רעך לא תחמוד היינו שלא תתאוה ותחמוד להשיג אשה יפיפי' כגון זו רק שמח בחלקך ובטוב תניב והנה הדבר בספק אצלי אם כוונת שלמה לפרש כוונת התורה וא"כ תאוה וחמדה כזו הוא אסור מד"ת או אם שלמה בא להוסיף על ד"ת וא"כ לא הוה תאוה וחמדה כזו רק לאו מדברי קבלה ובין כך וכך באיסור גמור הוא ולאו דוקא אשה ה"ה כל אשר לרעהו באפשר ואפשר דהא בהא תליא אם נאמר דהשלמה בא ברוח קדשו לפרש דברי תורה דהפירוש לא תחמוד הוא לא תחמוד יפי' א"כ הה"ד כל אשר לרעהו ואם נאמר דשלמה בא להוסיף על ד"ת בודאי מדברי קבלה ההוספה הזאת הוא רק על אשת רעהו אבל לשאר חילי אין איסור רק החמדה להשיג דבר של רעהו אבל לחמוד להשיג כמו החפץ של רעהו אין איסור אפילו בלאו מד"ק ושבתי וראיתי שמדברי הזוה"ק נראה שדברי שלמה הם פי' לדברי תורה וס"ל לזוה"ק שכוונת התורה הוא ג"כ שלא לחמוד כעין החפץ של חבירו דהרי כתב הזוה"ק לא תחמוד לא פסיק טעמא דכלל כלל אסור (לא כמו אינך לא תרצח לא תנאף לא תגנב דפסיק טעמייהו להורות היתרון במקום מצוה עיין לשון הזהר שהבאתי לעיל באזהרת לא תרצח יכל אפילו חימידא דאורייתא אסור ע"כ) עשתה התורה פרט להורות רק הנך דפרטה התורה אסור משא"כ חימודא דאורייתא ע"כ תוכן דברי זוה"ק והנה אם נאמר דכוונת התורה בלא תחמוד הוא רק שלא לחמוד אותו החפץ ממש של חבירו שיקחנו מיד חבירו ויהיה שלו ולא של חבירו מהו זה שאמר יכול אפילו חימודא דאורייתא הרי חימודא דאורייתא אינו באופן זה כלל דאם רואה שחבירו יודע איזה מסכתא וחומד שידע גם הוא כמוהו הרי נשארת הידיעה גם אצל חבירו והוא חומד רק דוגמת החפץ של חבירו ובאם באמת חומד שידע הוא המסכתא וחבירו ישכח מלבו זה ודאי באיסור דלמה ירצה שישכח חבירו התורה אלא ע"כ דס"ל לזוה"ק שכוונת התורה היא כפירוש המלך החכם שהאיסור הוא אפילו אם חומד שיהיה לו חפץ דוגמת החפץ של חבירו ולא יקח אותו החפץ מיד חבירו רק שיהיה גם לו דוגמתו ובזה יונח מה שאמר יכול אפילו חימודא דאורייתא דוק ותשכח כי כנים הדברים הראיתיך בעיניך שמה לא תעבור את פי השם יתברך
(א) ודאי צריך לכוין במניעה שמונע א"ע מלחמוד ולהתאוות מחמת גזירת היוצר **(הגה רבים וכן שלמים תמהו וכי הקב"ה בא בטרוניא עם בריותיו באזהרה דלא תתאוה האיך יצוה על דבר שאינו ברשותו של אדם כי התאווה באה בלב האדם לאונסו ולי נראה דאין כאן קושיא דודאי מה שנופל בלב האדם לאונסו לא יענש עליו רק)**: