דרך פקודיך קעא

שלא זכה עדיין למדריגה זו כשאינו מהרה' ברצון רק נפל הדבר במחשבתו לאונסו לא יחשוב י"י לו עון) רק כשנזכר שזה אסור ואעפי"כ מאריך במחשבה ומצייר עריבות העבירה במחשבתו אפ לו אינו מחשב לעשות העבירה רק מאריך ומחשב ציור עריבות הזנות זה עבר חוק הפר התורה רק זאת יעשה האדם ויחי' תיכף כשנזכר שהוא עבירה יסיח דעתו ליראה ולאהבה ולתורה. וידחה המחשבה רעה ממחשבות ויכוון לקיים ולא תתורו

וכו'

(ה) והבאים בסוד י"י יודעים להעלות כל מחשבה לשורשה דהיינו במחשב אהבה יעליהו ע"י יחודי השמות הקדושים השייכים לזה לעולם החסד ואהבה נודעו הדברים למעיינים בספרי תלמידי הבעל שם טוב וכבר כתבנו בהקדמה שלא יונה האדם א"ע בענין הזה אם הוא עדיין קשור בחמדת ותחיות העולם וחומריתו (כי כ"ז נאמר ליחידי סגולה) רק יסור הענין ממחשבתו כרגע ויקיים ולא תתורו וכו' (עיין כ"ז בס' התניא הנדפס מחדש ואתה תבין ובעהש"י יש ת"י דרושים ארוכים בזה ויעלזו בהם חסידים בכבוד ואי"ה נדבר בהם) ואף עפי"כ כתבנו בהקדמת שבעת נפול המחשבה במוחו יכוין השם הויה בניקוד סגול ולשם אל הוא שם החסד ואהבה ואכ"מ להאריך **(הג"ה ועפי"ז כתבו תלמידי הבעש"ט זצלה"ה כשרואה האדם שהרהורי ניאוף נופלין במחשבתו ידע שרצון הבורא ית"ש להעלותו הנצרכים לזה והש"י יהי' בעזרו למדריגה אהבה ויעשה היחודים ע' בפנים ולא תהי'

נבהל

)** (ו) טעם המצות הנ' לכוין איזה טעם עפ"י הדין נראה שיוצא בזולת הכוונה כיון שאין הטעם מבואר בתורה אבל באפשר לומר כיון שנאמר בתירה ואל אשת עמיתך לא תתן שכבתך לזרע לטמא"ה ב"ה (ההוא לטמא"ה ב"ה מיותר דודאי דכיון דמוהזר ע"ז ועובר מטמא א"ע אמר בתורה בכל העריות אל תטמאו בכל אלה) אפשר הכוונה שצריך לכוין הטעם הזה (כמו בכל המצות שמפורש טעמן בתורה כמבואר כמה פעמים) אני מונע א"ע מלבא על א"א כי הזהירנו הבורא ית"ש והטעם הוא כי עי"ז האדם הוא מטמא את נפשו וגופו ועוד נדבר מזה אי"ה ואי"ה באזהרת העריות יבואר הענין

ביותר

(ז) הנה טעמי האזהרה הזאת אין מן הצורך להאריך כי היא מן המושכלוח כי בזולת זאת האזהרה איש את רעהו חיים בלעו כי קנאה חמת גבר ותמהו נשים איש את רעהו ולא יתקיים ישיב העולם וגם לא ידעו האבות והבנים של מי הם ולא יתיישב העולם במשפחה ומשפחה והאבות לא יזונו את הבנים בקטנותם כי כל הנולדים יהי' הפקר כי אינו ניכר אם הם בני איש זה או זה ועפ"י התורה לא יתקיימו מצות עריות כי לא יודעו וגם כיבוד או"א לא יתקיים וג"כ מטעם המצות כי כל הנשמות שבעולם העליון כ"א יש לו שורש בפ"ע באילן הקודש ובאים אל העוה"ז הנשמות מוחלקים זו"נ כ"א בפ"ע כ"א עם בת זוגו לעשות ענפים משורש הזה ובאם יתערבו ח"ו השורש הזה עם האחר יכחיש הכונה העליונה ויתערבו הענפים והשרשים. דוק בדבר כי הוא מושג

למבינים

(ח) תדע ידידי שאין רצוני להאריך בטעמים כ"כ באזהרה הזאת להיות שהוא ממצות השכליות זאת ועוד אחרת להיות היצר מאד מתגעגע לתאוה הלזו אין מהראוי להאריך בטעמים פן יבא לעשות סברות כנפשו לפי הטעם הזה זה מותר וזה אסור וכבר כתבנו הגם שרשות ומצוה בידינו לבקש טעמים למצותיו ית' אבל ידע האדם שבודאי לא יוכל לבא תכלית הטעם כיון שנאמרו מפי א"ם ית"ש כמו שאין סוף לאלקותו כמו כן א"ם לטעמי מצותיו. כי