דרך פקודיך קסט

זרע כגון מאכלים חריפים וכיוצא אם לא מצד ההכרח במדה ובמשקל והמשכיל החכם עיניו בראשו וג"כ מי שאפשר לו להיות לזהר בפת שחרית שסגולתו (ארז"ל) שמתאוה לאשתו ואינו מתאוה לנשים אחרות המונע א"ע בעבור עצלותו או מחמת טורח מו"מ ומלאכה הנה לא פעל הסגולה הנצרכה לאזהרת לא תנאף (אם לא שעושה בעבור סיגוף תשובה וכיוצא)

(כ) ובכלל זה ג"כ מה שדרשו רז"ל לא תנאף לא תהנה לאף שלא יריח ריח בשמים של אשה וג"כ לא תנאף לא תהיו גורם לניאוף צריך לשמור את אשתו ובנותיו שלא יהיו יוצאנית ודברנית וג"כ בכלל זה לפקוד את אשתו בשעה שרואה שמתקשטת לפניו ושעה שיוצא לדרך וכשבא מן הדרך כי בשעה שהיא מתאוית לו והיא מונע עונתה דבר זה גורם לה לתאות

הניאוף

(כא) וג"כ בכלל זה להשיא בניו ובנותיו סמוך לפרקן וזה שדרשו ופקד' נוך ולא תחטא כי כשאינו משיאן סמוך לפרקן גורם ח"ו להביאם לידי ניאוף וכל דבר המביא ח"ו לידי ניאוף הן לעצמו הן לאחרים הוא בכלל האזהרה ראה עוד כמה הקפידו הראשונים על הדבר עד שרבי יוסי דמן יוקרת אמר לבתו היחידה תוב לעפרך על שראה אחד משתדל להסתכל ביופי'

(כב) הנה כתבנו לעיל שבכלל זה למנוע את אשתו שלא תהי' יוצאנית הנה בהיפך הוא ג"כ בכלל זה היינו שלא ינעול בפני' כמדת פפוס בן יהודא שדבר זה יגרום לה ביותר להתאוות כמ"ש בגמ' וכל ערום יעשה בדעת

(כג) מענפי האזהרה איסור היחוד עם האשה הנה ייחוד אשת איש מדאורייתא ויחוד עם הפנוי' י"א שהוא מדרבנן והעולם מקילים בזה ואפילו הבעלי תורה והוא להם לחרפה לברוח מחדר שהאשה שם בחושבם שחושדין א"ע שיתפעלו בעבירה ע"כ הן מקילין ולחכמה ולצדקות תחשב להם באומרם שבטוחים בעצמם ולו חכמו ישכילו שהייחוד בזולת העבירה הוא באיסור גמור וכ"א יראה להיות בקי בדיני הייחוד ויחמיר לעצמו ביותר משורת

הדין

(כד) רבים מיראי השם הלא בספרתן מחמירין בנגיעה באשת איש ק"ו מאשתו נדה שמותרת לו לאחר זמן (וע"כ מותר להתייחד עמה) ואין היצה"ר מסיתו כ"כ ואעפ"כ אסרו נגיעה מכש"כ א"א והק"ו פריכא הוא כמ"ש הרבה מהאחרונים אעפי"כ כל מה שאפשר ליזהר מהראוי ליראי השם להיות נזהרין ובפרט המרצה מעות מידו ליד' אמרו ז"ל שלא ינקה מדינה של גיהנם

(כה) ותדע עוד ידידי הרודף אחר תאות הזנות הנה הוא מפסיד בריאת גופו כנודע מספרים ובחקירות הרופאים והנה כל אדם יוד' זה ואעפי"כ רודף אחר הזנות הגם שיודה שמפסיד בריאותו וחיותו עכ"ז אינו מונע בשביל זה תאוותו ע"כ קבלתי שישנו בכלל זה גם הרודף אחר שאר התאוות המפסידות לגוף והאדם יודע מזה ואעפי"כ הוא עושה להנאתו הוא בכלל ענפי האזהרה הזאת המשכיל יבין וסיפרו לי מצדיק אחד מופלג בדורו שהיה רואה איזה מאנשיו שהיה מתחכך על איזה מכה מצרעת שהי' לו ואמר לו שהחיכוך מזיק ומגדיל הצרעת ח"ו והשיב שאינו יכול להתאפק כי יש לו הנאה במה שמתחכך ואמר אותו הצדיק ע"ז שהדבר כזה הוא תולדות הניאוף הגם שיודע בעצמו שמזיק ומפסיד הגוף עכ"ז אינו חוסם תאוותו והנאתו כרגע הבן הדברים והבנתי פירוש הזה בס' טעמי המצות למהר"מ הבבלי שכתב לא תנאף לא תהנה הא"ף הוא היצה"ר עכ"ל והן הן הדברים שאמרנו בין והתבונן

(כו) ועוד תדע שישנו בכלל האזהרה הזאת כל התורה כולה דהנה הוא ית"ש קדשנו במצותיו בקידושיו ממש כמו איש המקדש את האשה כמאמרו ית"ש ואתם תהיו לי (כמו הרי את מקודשת לי בידים מוכיחות) ממלכת כהנים וגוי קדוש וכן אמר ואנשי קדש תהיון לי וכמאמר