דרך פקודיך קסח

לחבב' על בעל' וגם טעם כמוס יש בדבר בגנזי הנסתרות לי"י אלקינו אבל לחול במחולות עם נשים אין שום היתר ומי שעושה כן ראוי לנדותו ולהחרימו עד שיעש' תשוב' ויקבל עליו שלא יעש' עוד כדבר הרע הזה ותמיהני על הגדולים אשר בארץ לחה שמו מחסום לפיהם עד היום ומי שיש בידו למחות ולבטל ולגזור בגזרות וקנסות על המורדים ואינם מטים אזן לשמוע לקול מוכיחיהם ולהשומעים יונעם ודי בזה

(טו) ענף הלאו הזה הוא משארז"ל כל המתייהר כאלו בא על כל עריות **(הג"ה ואנחנו בעניינו כבר ביארנו טעם לזה במצוה ועת' נוסיף לקח בביאור הדברים דהנה ז"ל ספר ברית מנוחה צריך כל איש לנהוג עצמו שישמש בזה השם (היינו השם המפורש) ביראה וענוה וכו' ושת מסרו לאנוש ויצא מן הדרך והטעה את בני דורו ומשם החלו אנשי דור המבול לצאת מן הדרך ולהתפשט בזנות מפני שהיו רואים הרכבת הכוחות ברוב התאו' ואומרים כך כמו שאילו מתאוים להרכיב אלו באלו כך נעש' אנחנו עכ"ל ממוצא הדבר תדע כי העובר עביר' בעריות משתמש בשרביטו של מלך וחייב וכו' הנה כמו המתייהר כי י"י מלך גאות לבש והמתייהר משתמש בשרביטו נ"ל והשם הטוב יכפר בעדינו ויה"ר שלא יאמר פינו דבר שלא כרצונו. ע"כ הג"ה:)**

(טו) עוד ענף הלאו היורד לאומנות חבירו כמשרז"ל ואת אשת רעהו לא טימא שלא ירד לאומנות חבירו דהנה כתוב ראה חיים עם האשה אשר אהבת ודרשו זו אומנות וחן אשה על בעלה והמקח על מקחו ולכן חן המלאכ' על עושי' והיורד לאומנות חבירו הנה יוחן בעיניו אשת רעהו היינו אומנתו ומלאכתו ומקחו ע"כ עני המהפך בחרר' ובא אחר ולקח' רשע מיקרי כי עשה מעשה הנואף אשה חסר לב **(הג"ה וטעם הדבר אמרתי עפ"י פשוטו דהנה אומנות הוא כמו אשה כמו שהאדם לוקח אשה להוליד ממנה בנים כמו כן אדם לוקח אומנות להוליד ממנ' פירות היינו המצטרך לענייני חיותו ואדם אחר היורד לאומנתו שיוליד הוא ממנה הנה הוא כמו הלוקח אשת חבירו להוליד ממנה ולהרבות תאותו הבן הדברים:)**

(יז) בכלל המצוה ואזהרה הזאת תבין מ"ש באזהרה הקודמת היינו אזהרת לא תרצח שישנו בכלל זאת האזהרה ש י המונע א"ע מלסלק המזיקים בבואם לידו ויש לאל ידו לסלקם ולאבדם עפ"י חוקי התורה **(הג"ה עיין במצוה הקודמת בהג"ה שעשינו סמיכות לזה מדברי הזוה"ק ההכסק טעמא בענין התרצ"ח הוא אזהרת לא תרצח ותבין גם בכאן).)** כמו כן הוא בכאן בכלל האזהרה לעשות פעולות שלא יבא לידי עבירה היינו בעת המצטרך ומתיירא מיצרו שלא יתגבר עליו ישביע מן ההיתר כמו שמצינו ברבא במעשה דחומא דביתהו דאביי דאזל לביתי' ותבעה לבת רב חסדא. וכמו שמצינו באבא חלקי' שהלכה אשתו מקושטת לקראתו ומצינו בחכמים ראשונים דפקיע שמייהו דמכרזי מאן הוה ליומא ומי שאינו נזהר ומפקח על דרכיו בענינים כאלה לש"ש הוא בכלל אזהרת לא תנאף לא תגרום ח"ו ניאוף

יח) ובהיפך ג"כ ח"ו מי שמרבה תאוותו ביותר אפילו בהיתר שמגר' יצה"ר בעצמו הוא ג"כ בכלל לא תנאף כי מן ההתר יבא ח"ו וכו' ואמרו ז"ל אבר קטן יש באדם וכו' זולת בעת המצטרך לעמוד על נפשו נגד היצר וכמש"ל וכל ערום יעשה בדעת ומאזני צדק ופלס ומאזני משפט לי"י הבוחן לבות וכליות

(יט) בכלל זה בזמן שאינו עם אשתו כגון שהוא בדרך. או בימי נדתה (ויודע א"ע מחומם ובעל תאוה) ירחיק א"ע מהדברים המביאים תאוה ומרבים