דרך פקודיך קא

אז הכוונה לבער הקוצים אשר סביבות הכר"ם (כרם בגי' י' הויות שיעור קומת הקדושה וסביב רשעים יתהלכון עשר כתרין דמסאבותא שיעור קומת הסט"א ע"כ אמר האריז"ל להניח בשעת הבדיקה עשרה פתיתין חמץ ולבערם הכוונה לבער עשרה כתרין דמסאבותא) העליונים שרוצים לינק ממנה לכן מצוה לבער החמץ שהוא ס"ם ולכן חמץ הוא בכזית הוא בסוד י' דדכורא ושא"ר שהוא לילית ולכן הוא ככותבת שהוא התמרה בסוד הנו"ק הנק' תמר וכו' ועי"כ ימנע יניקת החיצונים ממוחין גם יכוין כי הבדיקה בחורין ובסדקין הוא לטהר כל טומאה של מצרים שהיו נאחזים ביסוד דנו"ק בסוד טהרת הנדה. ובדיקתה כדי שתטהר השכינה לבעלה ליל של פסח גם יכוין כי עה"ד טו"ר חמץ ומצה שיחזור כולה בסוד עץ הדעת טוב וימנע יניקת החיצונים טוב להניח עשר פתיתי חמץ בזויות הבית ולשורפם ויכוין לבער עשר כתרין דמסאבותא ולהוציא הניצוצי קדושה מתוכם ולהבה תלהט רשעים עכ"ל האריז"ל הנה תתבונן במאמר הקדוש נכללים בו דברינו ותרחיב הענין בדעתך ויונעם לך ממילא כשמתבונן האדם במצוה זאת ובפרט בעשותה ישוב אל ה' על אשר נטה בדעתו על הדעת הרע ח"ו והוליד מדות רעות ביראה ואהבה רעה ח"ו וכן בענין כבוד והתפארות וכיוצא ויקבל ע"ע בעתיד להיות דעתו קשור ודבוק בהתבוננות גדולת היוצר ובהתבוננות משפטי התורה ומצותי' בין

והתבונן

(ו) בכוונת העשרה פתיתים שכתב האריז"ל יש לכוין בכ"א בפ"ע לבער המדה הרעה האחת ולקנות בהיפך הקדושה מדה טובה דהיינו בראשון לבטל החכמה החיצונית ולהאיר החכמה הקדושה לבל יתחכם בחכמתו אשר השפיע הש"י בנשמתו רק לעבודת בוראו ולתורתו ולמצותיו וכן בחתיכה השנית לבינתו וכו' תן לחכם ויחכם עוד

מ"ע י לאכול מצה בליל א דפסח

חלק

המעשה

(א) מצוה י מ"ע לאכול מצה בליל א' דפסח שנאמר בערב תאכלו מצות מצה באה מחמשת מיני דגן דוקא והם חטה ושעורה וכוסמי"ן (הוא הנק' בל"א אורקיש ודלא כמרבית המון עם שלועזין תיבת כוסמין רעשטק"י והוא טעות) שבולת שוע"ל (הוא הנק' בל"א האביר) שיפון (הוא הנק' בל"א קארין ומה שלועזין המון עם לתיבת דג"ן קארין הוא טעות כי תיבת דג"ן כולל כל החמש מינים כולם נקראים דג"ן וקארי"ן הוא שיפון בלשון הקדש)

(ב) עשאה ממינים אחרים כגון מרעטשקי ומאורז ומדוחן וקטניות לא יצא י"ח

(ג) מה הוא הנק' מצ"ה הוא שישמור אותה מן החימוץ עד שתאפה וצריך להיות השימור בפירוש לשם מצת מצוה והתחלת השימור יש פליגתא אם די בשימור משעת טחינה או דוקא משעת קצירה והנה הגם שרוב הפוסקים פסקו דדי השימור משעת טחינה הרב הגדול הפר"ח הביא ראיות עצומות דלמצוה בלילה הראשונה אינו יוצא רק משעת קצירה לכן בעל נפש יזהר בזה והמדקדקים במעשיהם אינם אוכלים שום מצה אחרת בכל ימות החג רק המשומרת משעת קצירה וראיתי ושמעתי כמוהו כמה מתחכמים שוחקים ומלעיגים על המנהג הכשר הלזה ולדעתי המה כמקצצים רגלי המביאים דורונות למלך כאשר אבאר אי"ה בחלק הדיבור

(ד) גם הנשים חייבות במ"ע זו דכל שהוא בבל תאכל חמץ ישנו בקום אכול מצה ע"כ הם חייבות הגם שהיא מ"פ שהז"ג גם הקטן שיכול לאכול כזית מחנכין אותו למצוה זו: