דרך פקודיך ק

דור המבול והפלגה עד שהאיר ממזרח צדק איתן האזרחי הוא אבינו אברהם והאיר העולם ממאפל והתחיל לעורר הדעת דגדלות להוליד ממנו תולדות מדות הטובים אשר זה הי' כוונת הבריאה בברוא את האדם ישר והבטיח הש"י לאברהם אשר ממנו יצמח על כל פרי עץ החיים נטע שעשועים אשר על ידם יתוודע לכל באי עולם דעת אלקי עולם ויתבטל הדעת הרע ותמלא הארץ דעה את ה' כולם ידעו את ה' מקטנם ועד גדולם והנה כאשר ירדו אבותינו למצרים שם הי' עיקר הדעת הרע אמונות הכוזביות לא ידעו את אלקי עולם האמינו בממשלת המזלות וכי אין לטבעיים השגחה עליונית זולת הכל עפ"י הנהגת המזלות וככבים וישראל זרע אברהם היותם משוקעים בקרבם נשתקעו בדעות הרעות וכאשר זכר הש"י ברית אבותינו שלח משה נביאו נאמן ביתו אשר היא בסוד הדעת כנודע להוציאנו משם באותות ומופתים לפרסם על ידינו הדעת הטוב להוליד המדות טובות קנין בנפש ולבטל הדעת הרע והתיילדות המדות הרעות לבל תפעל שום מדה ממדות הנפש רק לעבודת י"י והנה כפל ושנה ושילש וידעת"ם כי אני י"י וידע"ו כי אני י"י כמו שבא הענין בתורה והנה הוציאנו ממצרים ופירסם אז אלוקותו לכל באי עולם ורצה ליתן לנו התורה להודיע אותנו בתורתו איזה ענין נעשה ומאיזה דבר נתרחק כדמיון האב המדריך לבנו קטן אשר דעתו קצרה להתבונן ומתירא ואוהב ההיפך כמו שרמזנו לעיל במשל והענין לנו בהכרח טרם נטעום מתיקות העבדות ורחמנות האב הגוזר ודומה עלינו כמשא ומאוד נפש הבהמיית משתוקקת אל ההיפך אבל כאשר נרגיל דעתנו בהנהגת התורה עכ"פ בהכרח כאשר צונו ה' אלקינו יתגדל שכלינו ודעתינו בגדלות ודמיון הקטן שנגדל שכלם ואז יבין כי כל הציוויים והאזהרות הם רחמנות וטובה להרחיק אותנו מן הנזק וההפסד ולטוב לנו כל הימים בינה זאת ידידי הנה עבור זה צונו השי"ת בעת צאתנו מאמ"צ לבער החמ"ץ ושאור מרשותינו ותראה ענין שהוא רמז לענין מעשה אדה"ר כמו שאלקים עשה את האדם ישר לבל יטה רוחו ודעתו רק לדעת את י"י והנה ביקש חשבונו' רבים ולא הי' מעצור לרוחו במה שנטה אחר דעת טו"ר ועי"ז העלה בדעתו דעות אחרות אשר לא הי' כוונת היוצר והעושה ומזה יבא לו ההפסד אם לא יברר הטוב מן הרע עפ"י התורה כמו כן הוא רמז חמץ ושאור שנגבה ומתעלה בו הרוח ומגביה א"ע יותר ממה שעושהו העושה ובאם יניחנו העושה אחר שנתחמץ ולא יטהו בעל כרחו ע"י כח האש והחמה לבל יגבי' א"פ יותר לקבל ההפסד לגמרי לזה אמרה התורה לזכר זה את החמץ ושאור בזמן צאתינו ממצרים שהוציא אותנו מן הדעת הרע לבל נטה אשורים מכוונת העושה רק ע"י התורה נתרבה הדעת את אלקי עולם כאש ברא אלקים את האדם ישר. ביום ברוא אלקים אדם ע"פ האדמה אשר צוהו לבל יטה אחר דעת טו"ר ע"כ חמ"ץ שאו"ר בגי' עץ הדעת וצונו להשבית אותו בין ש"ש לשב"ע כי חטא אדה"ר הי' בין שש לשבע כידוע מרז"ל (וכן חטא העגל כנודע) וחז"ל ציוו אותנו לחפש אחריו בחורין ובסדקין לאור הנר שיפה לבדיקה בהתחלת י"ד היינו בלילה לרמז התחלת שנת י"ד שנכנס אד לחיוב מצות התורה מחוייב להתרחק מן הדעת הרע ולקבל עליו מצות התורה ולהרבות הדעת הטוב להוליד מדות הטובות הנה הענין של העיקר הזה החוב הוא על האדם בכל עת ובכ"ז ובכל אדם מרומז ענין יצ"מ פרטיי כשיוצאי ממצרים הדעת הרע המיצר ומענה את האדם ויקרבו אל ההפסד אבל לזכר זה נצטוינו בעת היציאה הכללית בכל שנה לבער החמץ ושאור בין שש לשבע לקבוע בנפשותינו העיקר הזה ובזה יתוקן חטא אדה"ר ואת רוח הטומאה יבער הש"י מן הארץ ב"ב אמן

(ה) ויציבא מלתא ומבוארים הדברים ברמז בכוונת האריז"ל וז"ל ליל י"ד בניסן שאז זמן התחלת מילוי הלבנה בשלימות"א (עמש"ל במצות שחיטת הפסח)