בנין שמואל קיב

כאן הנו"ה עם חג"ת]. והשמאלי למערב ליסוד שלה ועוד נ"ל כי גם הכבש לא על עצם יסוד דדכורא מרמז רק על רוחא דבה והוא בחינות דכורא שבה בנימין צדיק תחתון ששורשו מצדיק עליון יסוד דדכורא אך כי יקשה לנו דהלא הארי' הרובץ על המזבח מרמז על הרוחא דבגוי' שם רי"ו בגימ' ארי' והוא האוכל כל הקרבנות כידוע מרבינו הקדוש האריז"ל ועיין מה שכתוב לעיל בחלק ראשון ושני ואם כן מה ענין הכבש. ועוד שנית קשה דהלא לפי דברי הגמרא המזבח כלו בחלקו של בנימין ולכן לא היה בדרום יסוד שלא לכנס בחלקו של יהודה ואם כן הכבש שהיה בדרום בחלקו של יהודה האיך נוכל לומר שהוא בחינות רוחא דבגוי' בחינות בנימין. והמזבח בחינות יהודה מלכות בחלקו של בנימין יציבא בארעא וגירא בשמי שמיא. אפס אם תתבונן תראה כי הדברים נכונים עפ"י הידוע מרבינו האריז"ל שכל הבירור הוא רק ע"י הדכורא שכוחו עצום אבל הנקבה אין בכחה לברר ולכן היא פטורה מספירת העומר. ולכן כל ששת ימי המעשה נגד וא"ו קצוות דז"א אנו עוסקי' בטל מלאכות לברר בירורין דזי"ן מלכין. ובשבת קודש מצד המלכות אין בידה לברר מצד מיעוט כחה רק היא מתעלית אל קודש עליון מסוד או"א, נמצא כי הבירורין שמתבררין ע"י האי רוחא דבגווי' כמ"ש בכוונות ק"ש ע"ה הכל מחמת שהוא בחינות דכורא והוא יורד לבי"ע לברר בירורין ואפשר שזהו עבין מ"ש שש"ק דזעיר יורדין לבי"ע לברר בששה ימות החול הכל בסוד הרוחא הזה וידוע מ"ש האריז"ל שמזה הרוחא נותנת חלק בכל ולד ועיין מ"ש הגר"א ז"ל בליקוט עיבור אחר יניקה כי קודם שיולדת אז היא בעצמה מעלית מ"נ מן הקליפות אבל אח"כ נתעלית בבחינות אמא עילאה ואינה יורדת לברר. רק הבנים שלה שנוטלין חלק כ"א מן הרוחא דבגווי' וכן בין הבנים בעצמן עיקר המעלה מן הקליפות הוא התחתון שבהם לגדול הימנו עד לאמם וזהו ענין כיבוד לאח הגדול ראשית הרוחא כידוע וזהו ג"כ כי עיקר הבירור בעשי' והיא מעלית מ"נ אל היצירה וכן היצירה לבריאה והבריאה אל המלכות

ובזה נוכל לומר כי הכבש בסוד הרוחא היורד למטה לעולמות בי"ע כאשר ידוע מרבינו האריז"ל כי עיקר הקרבן בעשי' ומשם נתעלה בבחינות עליות מ"נ עד המלכות וזהו ענין הכבש שע"י מעלין הכל אל המזבח שהיא המלכות. ונמצא כי הארי' הרובץ על המזבח הוא הרוחא דמלכות בעצמה שהוא אינו יורד והוא כבר נתברר לטוב גמור קודש קדשים בסוד אור זרוע לצדיק וצדק, והכבש צדיק דנפיק מנה לבי"ע לברר בירורין בהתלבשות ש"ק דז"א. וכן ידוע מרבינו האריז"ל ששורש הרוחא הוא רק מש"ק לכן נבראין ממנו מלאכים לא נשמות שהם מן המוחין וענין בריאת מלאכים בסוד ברורי מלכין קדמאין ונעשין צלם אל הנשמה שעיקרה אור ומוח מבחינות מ"ה שלא נשבר. ובזה תבין ענין הג' כבשים והי' עשוין כדמות ש שין בג' קוים בסוד הרוחא הנ"ל ג' גווני הקשת חג"ת ג"פ ע"ב שגימ' רי"ו כידוע באר חפרוה שרים חג"ת שעשו אותה כלי מחזיק ברכה באר מעלה מ"נ. והי' הפסק אויר מעט בין הכבש למזבח כדי ליתן האברים על המזבח בזריקה כי היא נזרקת למעל' בסוד המ"נ כמ"ש בתיקונים מונח זרקא מונח סגול וענין ההפסק בין הכבש למזבח ע"ד מ"ש בזוהר בכוס של ברכה ונשא מגבעות בינה ובין רעיותה [שהן עולמות בי"ע] שיעורא דזרת וכן כאן המזבח בסוד מלכות דאצילות והכבש בחי' בי"ע: