בת עין צט

מתירא מפני גדולת הבוב"ה תמיד במחשבתו בלי הפסק והוא באתכסיא סתום במוחא ואינו ניכר לחוץ אמנם א"א לבא לבחי' יראה פנימיות רק כאשר הקדים תחילה בחי' יראה חצוניות היינו באתגליא בבחי' מעשה שכל מעשיו המה לה' ומקדש ומטהר את כל איבריו מלעסוק בשום מעשה זרה רק בלתי לה' לבדו ושומר את פיו מכל מאכל שיש בו שום ספק איסור ואפילו דברים המותרים לגמרי אינו אוכל למלאות תאוות נפשו רק לעבוד באותו כח האכילה את הבוב"ה וכן שומר את פיו מלדבר שום דיבור של אסור ח"ו ואפילו דברים בטלים ואפילו דברים ההכרחיים לדבר לצורך חיי גופו מדבר באימה ויראה לפני ה' ית' ובזה מזכך את גופו ופיו מדברים גשמיים ועי"ז גם המחשבה נעשית זכה וטהורה ונקיה ויכולה להיות דבוקה בה' תמיד ולהיות בבחי' יראה פנימיות הנ"ל וממילא יהיה כל מעשיו ודבורו לה' לבדו שיהיה מחשבתו ודבורו ומעשיו ביחד ובזה עושה שלום בין קול ודבור ומחשבה ומעשה שיהיו דבוקים ומחוברים יחד בלתי לה' וזהו נקרא בחי' שלו"ם באמת כי עשה שלו"ם בין קול ודיבור ומחשבה כנ"ל וגם נקרא שלו"ם מחמת שהוא שלימות העבודה כי זה בלא זה אינו כלום ואינו בחי' העבודה שלימה אבל שניהם יחד הוא שלימות העבודה שלזו היה עיקר בריה"ע להכניס בחי' קדושה במעשה גשמיות וכשיש לו ב' בחי' יראה הנ"ל ועושה כל מעשיו הגשמיים במחשבה טהורה רק בלתי לה' לבדו בזה הוא מחבר רישא דכל דרגין שהוא בחי' קדושה שבמחשבתו הטהורה עם סופא דכל דרגין היינו מעשה הגשמיות ואו נקרא בחי' א"ת שמחבר בחי' א' שמרמז לאלופו של עולם שהוא רישא דכל אותיות רישא דכל דרגין לת' שהוא סופא דכל אותיות שמרמז לבחי' מעשה הגשמיות סופא דכל דרגין ומכניס בהן בחי' אור קדושה כמאה"כ זרח בחושך אור לישרים כנזכר אצלנו בכמה מקומות אבל כשאינו מזכך ומטהר את גופו ופיו במעשה ודיבור שיהיה לש"ש אז נעשה מחלוקת בין א' שמרמז לאלופו של עולם ובין ת' שהוא בחי' מעשה גשמיות ועי"ז גם המחשבה ממילא אינה יכולה להיות זכה וטהורה. וזה מרומז בפסוק וכי ינצו אנשי"ם ונגפו אשה הרה וגו' פי' אנשי"ם אותיות א' נשים כי בחי' יראה פנימיות נקרא בחי' א' ובחי' חיצונות נקרא נשים גם אנשי"ם גימ' א"ת היינו כי ינצו אנשים פי' שיהיה מחלוקת בין אנשים בין א' ובין נשים בין א' לת' ונגפו אשה הר"ה מרמז לבחי' מחשבה שנקרא עובר במעי אמו כי כמו שעובר במעי אמו הוא סתום כן מחשבה איהו מוחא סתום ואינו נראה פי' שע"י שעשה מחלוקת בין א' לתי"ו נגף ודחק את אשה הרה הוא בחי' מחשבה שאינה יכולה להיות זכה וברורה ועי"ז ויצאו ילדיה היינו המעשים שהם הוולדות של המחשבה יוצאים בבחי' חוץ כמאמר הזוהר הק' ויצאו ילדיה בגלותא ר"ל לבחי' חיצונית ולא יהיה אס"ן גימטריא אל"ף במילואו והוא מרמז לבחי' התחברות לקדושה ר"ל שלא יהיה דבוק בבחי' קדושה בחי' אלופו של עולם ועי"ז ענש יענש גם אפשר לפרש כפשוטו ולא יהיה אסון ותרגומו ולא יהא מותא פי' שלא יהיה במדו"מ שלו בחי' מס"נ לה' כראוי להיות כי אין התורה מתקיימת אלא במי שממית עצמו עליה כידוע מאחז"ל על פסוק זאת התורה וגו' עי"ז ענש יענש ואם אסון יהיה ונתתה נפש תחת נפש וגו' ר"ל כשיש לו מס"נ במדו"מ שלו האמת בהתלהבות ותשוקה גדולה לה' אעפ"י שכמדומה לו שבזה הוא מתיש כוחו אבל האמת הוא ונתתה נפש תחת נפש ר"ל שמחשיך בזה נפש חדשה וכח יותר כמאה"כ וקווי ה' יחליפו כח וגו' הן ברוחניות הן בגשמיות וזשאה"כ לא תהיה. משכלה ועקרה כו' ר"ל שלא יהיה בחי' שכול ולדות בחי' הולדה שאינה כראוי קודם זמנה מבחי' מחשבה היינו כנ"ל שלא יצאו הולדות בגלותא כנ"ל אבל כשהמחשבה הוא בבחי' יראה פנימיות בבחי' שלם כנ"ל אז נקראת שק"ל בקוף כי שקול דא כנגד כלם והוא בחי' שקל הקודש השלם וכשיש לו בחי' יראה חיצוניות לבד נקרא מחצית השקל (וזשאה"כ זה יתנו וגו' מחצית השקל בשקל הקדש עשרים גרה השקל ר"ל בתחילה יהיה רק מחצית השקל היינו יראה חיצוניות ואח"כ יוכל להגיע לבחי' שקל הקדש השלם בחי' יראה פנימיות כנ"ל) וזשאה"כ ויאמר ה' אל משה עלה אלי ההרה והיה שם וגו' פי' עלה אלי ההר"ה לבחי' מחשבה שנקרא הר"ה כנ"ל והיה שם ר"ל שיהיה שם בחי' והי"ה אותיות הוי"ה ב"ה ואתנה לך