בת עין צד

נחשב בעיניו תמיד שהוא עדיין בבחי' תחילה וראשית ומחמת זה הוא משתוקק תמיד יותר לבא לבחי' אהבת ה' במס"נ ממש ומזה בא בחי' גאולה וז"ש הן גאלתי אתכם אחרית כראשית פי' אפילו כשיהיה בבחי' אחרית היינו בחי' שלימות בכל המדות אעפי"כ יהיה נחשב בעיניו תמיד שהוא עדיין בבחי' תחילה מחמת בחי' הכנעה ומחמת זה יהיה נכספה וגם כלתה נפשו לבא למדריגה יותר גדולה מזה ואז יהיה בבחי' גאולה והנה כשהוא בבחי' זו אז העבדות שלו הוא תמיד בלי הפסק ובזריזות בלי עצלות שאפילו בוא יבא לבחי' אהבת ה' בבחי' אחרית ושלימות ידמה בעיניו שהוא עדיין בהתחלה וזה מורה לנו התורה הקדושה ואם אמר יאמר העבד אהבתי את אדני את אשתי היינו ששוה אצלו אהבת אדון העולם ואהבת עוה"ז ע"כ עצה היעוצה לזה והגישו אל האלהים היינו כשרוצה לקרב א"ע רק אל האלהים והגישו אל הדלת היינו שיקרב א"ע בבחי' הכנעה דל"ת הוא לשון דלות ושפלות ועבדו לעולם היינו מחמת זה יהי' בחי' העבדות שלו לעולם בלי הפסק ובזריזות ועוד לשון לעולם הוא עלמות ובחרות שהוא בחי' זריזות ועי"ז יבא בחי' גאולה לעולם יהי רצון שנזכה לזה ב"ב אמן כן יהי רצון

וכי ימכור איש את בתו לאמה לא תצא כצאת העבדים וא"ל ע"פ דאיתא בזוהר הק' על פסוק בשנת היובל הזאת תשובו איש אל אחוזתו כשישתלים הזאת גימ' הת"ח תשובו איש אל אחוזתו ע"כ: והלא כבר עבר הת"ח ולא שב איש אל אחוזתו אלא הענין הוא כמאה"כ לזאת יקרא אשה כי מאיש לוקחה זא"ת כי ירושלים שהיא כללות א"י נקראת זא"ת ולוקחה מאיש העליון ודבוק בהקדושה וכשישים כ"א (מיושבי א"י) אל לבו גודל קדושתה ולא יסיח דעתו מזה כלל אז בוודאי יפול עליו אימה ופקד מהבורא ב"ה ויעבוד אותו בכל לבבו באמת ובתמים ואז בוודאי בשימו ללבו בחי' זאת הנ"ל ויעבוד כנ"ל יקוים בשנת היובל הזאת פי' בזכות הזא"ת תשובו איש כו' ואם ח"ו לאו ע"ז אה"כ וכי ימכור איש את בת"ו גימט' זא"ת הוא א"י ימכור לאמ"ה שהוא ישמעאל בן האמה פי' כשלא ישים נגד פניו ולבו בחי' זאת כנ"ל אז יתמסר לישמעאל בן האמה לא תצא כצאת העבדים פי' אינו מוציאה אפי' כמו שמוציאים העבדים פי' שאר הארצות שנקראים עבדים לא"י או יאמר עז"ה וכי ימכור איש את בת"ו היא א"י למה ימכור מחמת לאמ"ה פי' ל"א מ"ה שאין לו בחי' מ"ה שפלות לא תצא כצאת כו' פי' שאין לו בחי' ענוה אפילו כמו שהיה לעבד אברהם שאמר עבד אברהם אנכי ולא אמר רחימ' דאברהם אנכי מחמת שלא היה לו גסות

או יאמר עז"ה הנה אמרו חז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה פי' שלא לשמה הוא כשעובד ע"מ לקבל פרס הן בעוה"ז והן בעולם הבא נקרא שלא לשמה כי אין זה שלימות הכוונה אמנם עכ"פ יעסוק בבחי' זו כדי שע"י זה יגיע לבחי' לשמה והבא לטהר מסייעין אותו רק באופן שהאדם יבין זה היטב שעדיין לא הגיע לשלימות העבודה ויתפלל לה' שיעזור לו שיגיע לבחי' לשמה לשלימות העבודה וזשאה"כ על זאת יתפלל כל חסיד אליך לעת מצוא רק לשטף מים רבים אליו לא יגיעו פי מצוא מרמז לבחי' שלא לשמה כי אותיות מ"צ הם חילופי אותיות ראשונות של השם בא"ת ב"ש כידוע היינו שמגיע החסד לבחי' מ"ץ גם כי בחי' מו"ץ הוא קליפא דחיטו היינו בחי' שלא לשמה מתפלל שלא יגיע לשטף מים רבים היינו שלא ישתקע ח"ו בבחי' זו שהוא בחי' לילה בחי' לבנה בחי' ספי"ר בחי' מספר בחי' גבול כיון שעובד ע"מ לקבל פרס בעוה"ז ובעוה"ב שהוא ג"כ בחי' עובד ע"מ לקבל פרס בבחי' גבול ומספר כידוע וזהו ותחת רגליו כמעשה לבנת הספיר מרמז לבחי' שלא לשמה שנקרא לבנת הספיר כנ"ל שבחי' זו הוא תחת רגליו היינו מדריגה פחותה ונמוכה אבל בחי' לשמה נקרא כעצם השמים לטוהר בחי' טהירי עילאה היינו שהעם היה בבחי' קטנה עדיין שהוא בחי' שלא לשמה בחי' לבנת הספיר רק שהיו יודעים מדריגתם הקטנה והיו מצפים שיסייע אותם ה' שיגיעו לבתי' שלימות לשמה בחי' עצם השמים לטוהר כנ"ל והיה להם בחי' אמ"ת גימט' אהי"ה פעמים אהי"ה שהיו מצפים שיהיו אח"כ במדריגה הגדולה כנ"ל אבל ידעו האמת שעדיין לא השיגו אמ' הנ"ל וזהו שאמרו ת"ל כל דיין שדן דין אמת לאמיתו כאילו נעשה שותף להקב"ה במעשה בראשית