בת עין צה

נאמר כאן ויעמוד העם על משה חן בוקר עד ערב ונאמר להלן ויהי ערב ויהי בוקר יום אחד פי' שהעם דנו דין אמת כנ"ל שנאמר ויעמוד העם על משה מן בוקר עד ערב פי' שרצו לקבל מן משה בחי' בוקר בחי' לשמה ע"י בחי' ערב שלהם שהיה להם בחי' ערב בחי' שלא לשמה כנ"ל וליחד שני הבחי' שיהיו כמו שהיתה כוונת הבריאה בתחלה שיהיה ויהי ערב ויהי בוקר יום אח"ד בחי' אחדות שיהיה ב' הבחי' אחד בבחי' אהי"ה פעמים אהי"ה בחי' אמת כנ"ל ונקרא דיין שדן דין אמת לאמיתו כי בחי' שלא לשמה נקרא בחי' דין עד שמגיע לבחי' לשמה בחי' אמ"ת אזי נתוסף אות א' לאותיות דין ונעשה דינ"א באלף בחי' אדנ"י שהאלף ממתיק לבחי' דין כידוע וגם מעיקרא נקרא בחי' אלהם בלא אות יו"ד בחי' אותיות לאמ"ה עד שמכניס בו אות יו"ד וממתיק הבחי' דין וזהו מרומז בפסוק ואלה המשפטי' אשר תשים לפניהם ות"א ואלין דיני"א די תסדר קדמיהון פי' שתשים ותסדר להם שיעשו מן די"ן בלא אות א' יהיה דיני"א באות אלף ויגיע לבחי' לפניהם (בחי' קדמיהון) היינו לבחי' גדולה שהוא למעלה מעלה היינו בחי' לשמה כנ"ל גם מרומז בפסוק וכי ימכור איש את בתו לאמ"ה היינו לאמ"ה ר"ת אותיות אלהם חסר יו"ד כנ"ל היינו כשיהיה לאיש בחי' לאמ"ה בלא יו"ד כנ"ל אזי ל"א ת"צא כ"צאת ה"עבדים ר"ת גימ' תנ"ה מלואים של שם הק' הנכבד והנורא אהי' כידוע היינו שע"י בחי' לאמ"ה ר"ת של ה"בא ל"טהר מ"סייעין א"ותו היינו שע"י שמצפה ומתפלל לה' בעת מצ"וא כנ"ל אזי ה' עוזר לו ומגיע לבחי' שם אהי"ה במילואו בכל הג' מילואים גימ' תנ"ה כנ"ל

ונגש משה לבדו אל ה' והם לא יגשו וגו'.: להבין זה הנה כתיב שאו מרום עיניכם וראו מי ברא אלה דהנה עיקר עבודת האדם הוא שיסתכל תמיד במקורו של כל דבר וידע מי הוא המחי' הכל וזהו ענין תרי"ג מצות הנקרא פקודא דמלכא להמשיך על ידיהם אור קדוש לחיות העולמות וזהו אשר קדשנו במצותיו וכו' כידוע. ותמיד יסתכל האדם בכל דבר ודבר לידע שורשו ומקור חיותם שאין עוד מלבדו כי הוא ית' ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין ומחי' את כולם בכל עת ורגע ונשמותינו מופקדים בידו. וכן בכל דבה, שיראה מדברים גשמיים בטוב טעם או חן שבכל דבר יבין שאין זה כ"א בחי' אלהות אשר בו המחיה ומהוה אותו וזהו הטעם רוחני שבו וכאשר יסתכל האדם כן בכל דבר ודבר לדבקו בשרשו בה' אלהים חיים אזי יסור ממנו מסו' המסך המבדיל ממנו ויתאוה (תאווה) להבוב"ה כי כשידע ויבין באמונה שלימה לבלי יסור ממנה שה' הוא המחי' את כלם ולא ישכח כל זה אזי יסור ממנו תאוות גשמיות ויתאוה להדבק בקונו ית' בשורש וחיות של הכל וזשאה"כ וראו מי ברא אל"ה פי' שידוע מאחז"ל אל"ה קש"ה פי' שאל"ה מרמז על דברים גשמיים ובתוכם גניז חיות אלהות כדאיתא בע"ח שהעולם נברא בצירופי אותיות של אלפא ביתא ואות א' הוא התחלת כל האותיות ואות למ"ד הוא אמצע האותיות והן הם הבחי' קדושה המחי' כל העולם וכל אשר בה ואות ה"א מרמז על הגשמיות וחומר של כולם כמחז"ל בה"א נברא העולם וזהו מי ברא אל"ה ר"ל אלה קשה וכשמסתכל האדם ומתבונן כנ"ל לדבקם בשרשם ויודע שהעיקר שבכל דבר הוא בחי' אלהות המחי' ומהווה אותם נעשה מן אות ה"א אות א' ונעש' מן מלת אל"ה אל"א בשני אלפין גימט' ל"ב וזהו ל"ב טהור ברא לי וגו' ר"ל שיברא לו מן אלה להיות ל"ב כנ"ל וזהו ואם שלש אלה לא יעשה לה וגו' פי' ואם שלש אלה היינו השלש אותיות אל"ה יתקן ומפרש הפסוק במה יתקן בבחי' ל"א יעשה ל"ה היינו מן אותיות ל"ה של אל"ה יעשה ל"א באות אלף ויהיה אל"א גימטי' ל"ב כנ"ל אזי ויצאה חנם אי"ן כס"ף גימ' ארך פי' כשיהיה בחי' ויצאה חנ"ם לשון ח"ן היינו שיצא ממנו בחי' חנם שהוא בחי' מצות שלא לשמה אזי אין כס"ף גימ' אר"ך היינו שלא יהיה בכסופא לעלמא שכולו אריך שהוא העיקר וזשאה"כ ואלה המשפטים וגו' ות"א ואלין דיני"א וגו' פי' וא"לה הוא בחי' דין וצוה הקב"ה למשה שיסדר לפניהם בחי' דינים והמתקתם שידעו להמתיק אותם באות א' ר"ל שיעשו מן אל"ה ל"ב ויחזרו מן בחי' ה' בחי' גשמיים ויעשו בחי' א' לדבק א"ע באלופו של עולם ועוד נעשה מן ה' ד"ו בחי' ד"ו פרצופים