בת עין צב

המה מיותרים ורש"י פי' כל זמן שאני קיים. ולכאורה אין לו פי' הלא הבוב"ה הוא קיים לעד ולעולמי עולמים שהוא היה הוה ויהיה ונוכל לבאר עד"ז דהנה כתיב ושמרתם את מצותי ועשיתם אותם ודרז"ל ועשיתם אתם כתיב פי' שע"י הזדככות החומריות שהיה קודם מ"ת ואח"כ קבלו התורה עי"ז זכו ישראל עם קדוש שכל העולמות עליונים ותחתונים מתנהגים ע"י ומשפיעים שפע בכל העולמות ע"י התעוררת תורה ומצות ומעש"ט היינו ע"י מצות צדקה שגומלים חסד מעוררים מדת החסד על כ"י היינו שפע וחיות בכל הנבראים וע"י שמשברים כל המדות רעות ותאוות רעות משברים ומכניעים הסט"א עד גמירא והכלל שבחי' מלוכה בהתנהגות העולם תלוי בהם מחמת התורה ומצות שקבלו ישראל עם קדוש וזהו רצה לזכות את ישראל להיות בידם להנהיג כל העולמות לפיכך הרבה להם תורה ומצות שנאמר ה' חפץ למען צדקו יגדיל תורה כדי ויאדיר שהוא לשון מלוכה פי' יהיה בידם ואז הוא ה' צלך כמ"ש במדרש כמו שהצל הזה כשאתה שוחק הוא שוחק כנגדך וכשאתה בוכה הוא בוכה כנגדך כך הוא הבורא עולמים ב"ה וב"ש כמו שישראל עם קדוש רוצים הבורא ית"ש עושה והבורא ב"ה כביכול מדומה לכ' ישראל ועל בחי' זו מרמז תיבת אנכי נוטריקון א"ני כ' אות כ' מרמז על הדמיון פי' אני כביכול מדומה לכ' ישראל וזהו וידבר אלהים וכו' לאמר להם אנכי שאני כביכול מדומה להם היינו כל מה שהם רוצים אני עושה כשהם רוצים להשפיע חסד ע"י תורה ומע"ט אני משפיע להם חסד וכשהם רוצים להשפיע בחי' גבורה ולהשפיל ולהכניע הסט"א אני משפיל ומכניע אותם וזה לא יהיה לך אלהים אחרים על פני פי' אז כשאני כביכול מדמה לך לא יהיה לך הקליפות שנקרא אלהים אחרים היינו שמתבטלים לגמרי וזהו כל זמן שאני קיים פי' כל זמן שבחי' א"ני כ' קיים שאני כביכול מדומה לכנסת ישראל ועפ"י דברינו אלה אפשר להבין למה בפסח צריך לאכול דווקא מצה ובשבועות הוא דווקא חמץ ששתי הלחם באים דווקא מן החמץ וא"ל ע"ד רמז חמץ מרמז על מעשה בני אדם היינו מה שבא ע"י אתערותא דלתתא כמו שאיתא במדרש ששאל רשע אחד לאחד מן החכמים על מצות מילה האיך יתכן שמעשה בני אדם יהיו נאים יותר ממעשה הבורא ב"ה והביא לו החכם חיטים וגלוסקאות ואמר לו ראה איזה מהם נאה יותר וכו' מזה ראיה שגלוסקאות שהוא חמץ הוא מעשה בני אדם מרמז על אתערותא דלתתא ע"י תורה ומצות ומע"ט ובחי' מצה מרמז על אתערותא דלעילא ולכך בפסח שלא היה גאולת מצרים ע"י אתערותא דלתתא ע"י תורה ומצות ומע"ט לכך צריך לאכול מצה מרמז שלא היו אתערותא דלתתא ע"י מעשה בני אדם אבל בחג השבועות שהיו בבחי' הזדככות החומריות וקבלו אח"כ את התורה ועי"ז יש כח בידם לפעול בעליונים ובתחתונים לכך צריך דווקא חמץ שהוא מעשה בני אדם שמרמז שהכל תלוי במעשיה' הטובים הן להשפיע שפע בכל העולמו' ע"י קיום התור' ומצות ומע"ט והן להכניע הסט"א עד גמירא ע"י שמשבר כל המדות רעות ותאוות רעות או נאמר עד"ז כמו שאיתא בתוספות שלכך גדול המצווה ועושה ממי שאינו מצווה ועושה שהתגברות היצה"ר יותר במצווה מבאינו מצווה לכך כשמקיים מצוה שמצווה ועומד עליה שהתגברות הסט"א והקליפה גובר בזה מאוד לכך הוא משפיל ומכניע הסט"א עד גמירא וזה הוא רק ע"י קבלת התורה לכך צריך דווקא חמץ

ועתה אם שמוע תשמעו בקולי ושמרתם את בריתי והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ. ולכאורה מאי רבותא אם ישמעו ישראל בקולי יהיו לי סגולה. ונקדים קושיות דגל מח"א בפסוק ואת שני בניה אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה ושם האחד אליעזר כי אלהי אבי בעזרי מדוע בשם גרשם נאמר כי אמר ובשם השני לא נאמר כי אמר ולהבין זה. הנה איתא בזוה"ק ע"פ כל עמל אדם לפיהו בגין דלא נטר פומיה ולהבין דבריו הקדושים הנה נודע כי באורייתא ברא קב"ה עלמא ובאורייתא מתקיימא עלמא ואורייתא הוא כ"ב אותיות התורה כמו ששמעתי פי' הפסוק וכל אשר יקרא לו האדם נפש חיה הוא שמו כי מאותיות השם של כל דבר ודבר נמשך כח ושפעו וחיותו של הדבר ההוא וזהו שמו ממש והנה עיקר הגורם שיוכל האדם לבא לבחי' אהבה ותשוקה ודביקות האמיתי בהש"י הוא ע"י ששומר פיו