בת עין פח

נאמר סתם כי אלהי אבי בעזרי ולא כתיב תיבת אמר והנה הרב הקדוש הנ"ל תירץ מה שתירץ ואינו מובן כ"כ וגם אני אפרש מה שנראה לפי ענ"ד בעז"ה הנה כתיב בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ וגו' וכתיב והאלהים עשה שייראו מלפניו וגו' פי' מה שעשה אלהים היינו בחי' בריאת שמים וארץ עשה רק בכדי שייראו מלפניו שיהיה בחי' יראה אמיתיות ליירא מפני ה' בב' בחינות יראה היינו בחי' יראה פנימיות ויראה חיצוניות דאית יראה ואית יראה היינו יראה הנוגע למעשה בלבד להיות סו"מ וע"ט ויראה פנימיות הוא שיהיה דבוק ביראה ופחד לפני ה' תמיד אפילו שלא בשעת עשיית המצוה רק שתמיד לא יסיח דעתו מלהסתכל בעין שכלו בבחי' רוממותו ית' איך אשר בידו נפש כל חי והוא עליון על הכל ומשגיח בעינא פקיחא תדיר על כל פרט ופרט ובחי' אלו נקראים הנסתרות לה' אלהינו והנגלות לנו ולבנינו היינו שבחי' א' הוא לנו ולבנינו היינו מה שנוגע למעשה בלבד בפועל ממש בנגלה ובחי' הב' הוא בחי' נסתר שהוא דבוק במחשבתו ולבו לה' אלהינו שהוא עליון על הכל ומשגיח בעינא פקיחא על הכל וע"י בחי' זו ממשיך האדם ע"ע בחי' השגחה עילאה לטובה ושתהיה תפלתו בכל אשר יתפלל לה' מקובלת לפניו יתברך וזה רמזו רז"ל במתק לשונם דע מה למעלה ממך עין רואה ואוזן שומעת וכל מעשיך בספר נכתבים פי' דע היינו כשתבין ותדע בחי' מה למעלה ממך היינו שתהיה דבוק במוח ולב בבחי' התבוננות איך שהוא יתברך עליון על הכל ולמעלה ממך ועי"ז תמשיך בחי' עין רואה היינו פקיחא דעיינין עילאין ואוזן שומעת היינו שישמע תפלתך שתתפלל וכל מעשיך בספר נכתבים היינו שכל מעשיך יהיה בחי' ספ"ר לשון ספיר וזך ויהיה נכתבים ונחקקים בבחי' ספר עליון גימ' ש"ם בחי' מלכות ובחי' זו נקרא משה ומרומז בר"ת של הפסוק "ממכון "שבתו "השגיח ר"ת משה שע"י בחי' משה בחי' יראה פנימיות הנ"ל ממשיך השגחה עליונה כנ"ל ובחי' יראה החיצוניות נקרא בחי' ישראל עמו וזהו וישמע יתרו את כל אשר עשה אלהים למשה ולישראל עמו היינו כששמע יתרו את כל הנפלאות הבין שכל אשר עשה אלהים בחי' שמים וארץ כנ"ל היה בשביל בחי' משה בחי' יראה פנימיות ובשביל ישראל עמו בחי' יראה חיצוניות הנ"ל ושני בחי' הנ"ל מרומזים בפסוק בראשית ברא אלהים את השמים ואת הארץ היינו אלהים מרמז לבחי' יראה חיצוניות יראה בהתגלות איברים שנוגע למעשה בחי' עלמא דאיתגליא ור"ת של "את "השמים ואת "הארץ שעולה גימ' טו"ב מרמז לבחי' יראה פנימיות בחי' הנסתרות לה' אלהינו כנ"ל בחי' מה רב טוב"ך אשר צפנ"ת ליראיך בחי' נסתרות שהוא רק אצל הצדיקים גמורים שיש להם בחי' אלו בשלימות והם ממשיכים ג"כ על הכלל בחי' יראה חיצוניות עכ"פ אבל יראה עלאה הנ"ל אינו יכול להמשיך על אחרים וזהו שאמחז"ל תולדותיהם של צדיקים מעשים טובים היינו התולדות של צדיקים הוא שמולידים וממשיכים לאחרים הוא רק בחי' מעשים טובים היינו בחי' יראה הנוגע למעשה הנ"ל בחי' נר מצוה בהתגלות איברים וזשאה"כ אשר שם האחד גרשם כי אמר גר הייתי בארץ נכריה רמז משה לבחי' יראה בהתגלות שהיה לו שפעל והמשיך בחי' זו גם לאחרים וזהו אמ"ר לשון אמירה לאחרים וגר היי"תי לשון מהו"ה ומוליד לאחרים שיתגיירו ויהיה להם בחי' יראה במע"ט אבל אליעזר שמרמז לבחי' יראה פנימיות ונסתרות שהיה לו לא המשיך לאחרים כנ"ל לכן לא כתיב בי' לשון אמ"ר ולשון היי"תי שיהיה נשמע שהמשיך לאחרים רק כתיב סתם כי אלהי אבי בעזרי שנשאר בחי' זו רק לו לבדו רק בכח אותה הבחי' הגדולה המשיך לאחרים בחי' הקטנה כנ"ל

ויהי ממחרת וגו' פירש"י ממחרת יום הכפורים ויש להבין למה סתמה התורה וכתבה סתם ממחרת שאינו ידוע איזה הוא ויש לפרש עד"ז דהנה יש שלשה בחי' יראה בעבודת השי"ת מדריגה על מדריגה האחת מי שהוא עדיין אדוק ודבוק בגשמיות ומתאווה לתענוגי עוה"ז הגשמיים רק בעבור שמאמין בה' באמו"ש שכל הנהגת עוה"ז אינו במקרה ח"ו כ"א הכל בהשגחה פרטיות מה' ואית דין ודיין ויש עונש להעוברים על רצונו ית' וקיבול שכר טוב להמקיימים מצותיו ועושים רצונו ית' ועי"ז הוא עכ"פ סור מרע ועשה טוב ע"י