בת עין פד

כמאמר חז"ל ראוי היה הלל שתשרה עליו שכינה כמשה רבינו אך שלא היה הדור זכאי וראוי לכך וכמו שאיתא בספרי הצדיקים שאם הדור זכאי גדול הדור זוכה להיות בשלימות יותר ויותר והנה כמו כן אם הדור זכאי אע"פ שאינם זוכים כ"כ שעל ידם יהיה השפעות טובות בעולם אך בזכות גדול הדור וע"י בא שפע חיים ברכה והצלחה בעולם וכמ"ש אדם ובהמה תושיע ה' פי' כל מי שיש לו דעת כאדם הראשון ומשים א"ע כבהמה תושיע ה' שע"י באו השפעות טובות וישועות בעולם ועפ"ז נ"ל המאמר הנ"ל קשים מזונותיו של אדם ר"ל שיש לו דעת כאדם אבל אינו משים עצמו כבהמה להסתכל על שפלות שלו אז בוודאי קשים מזונותיו כקריעת ים סוף ובזה נוכל לפרש הפ' דבר אל ב"י ויסעו והקושיא מפורסמת בזוהר להיכן יסעו שהים קמייהו אך נוכל לומר שהוא"ו והיו"ד של מלת ויסעו הוא הפעולה לתיבה ויסוד התיבה הוא סע"ו בגימ' עני"ו. כלומר שהקב"ה אמר למשה שיאמר לישראל שיכניסו א"ע לבחי' יותר גדולה לבחי' ענוה ובזה יהיו זוכים לקריעת י"ס. גם ידוע שהיו"ד מורה על ענוה כמו שאיתא במדרש מהיכן זכה משה לקרני הוד שבשעה שכ' את התורה נשתייר טיפת דיו בקולמוס והעבירו על ראשו ומשם זכה משה לקרני הוד ואיתא באה"ח מהיכן נשתייר הטיפת דיו כשכתב את הפסוק והאיש משה עניו מאד לא רצה לכתוב על עצמו עניו מחמת שהיה מסתכל שלא הגיע לבחי' ענוה בשלימות וכ' ענ"ו חסר יו"ד ומזה נשתייר הטיפת דיו נמצא היוד מורה על בחי' ענוה ועפ"ז נוכל לפרש הפ' והיה כאשר ירים משה ידו וגבר ישראל ואיתא בגמ' וכי ידיו של משה נוצחות מלחמה כו' אלא בזמן שישראל מסתכלין כלפי מעלה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו נוצחים ונ"ל כי מלת יד"ו אותיות יו"ד. ר"ל כאשר ירים בחי' יו"ד בחי' ענוה ומשעבדים את לבם לאביהם שבשמים היו נוצחים ונשלח מן השמים חלישת כח בעמלק שנזכה לזה אמן כי"ר

איתא במדרש כתוב אחד אומר מחה אמחה את זכר עמלק וכתוב אחד אומר מחה תמח' את זכר עמלק ותירץ הא קודם שנעשה מרכבה לשכינה הא אחר שנעשה מרכבה לשכינה עכ"ל להבין זה גם להבין כפל הלשון מחה אמחה או מחה תמחה גם להבין הפסוק ולא נחם וגו' כי קרוב הוא שלכאורה אין לו ביאור הנה ידוע ענין בחי' עמלק שהוא בחי' גסות הרוח שורש ומקור לכל המדות הרעות שבזה הוא מסלק מעיניו השראת השכינה כמאחז"ל ואין אני והוא יכולין לדור כאחת וענין יציאת מצרים הוא שהוציאנו הקב"ה ממצרים שהיא מלא כשפים מלא קליפות שהיו ישראל בבחי' קטנות הדעת מחמת שהיו בין המצרים שהיו מלא קליפות וכשפים ולא הבינו בחי' גדלות הבורא איך שמלא כה"כ ולית אתר פנוי מיני' שהוא מחיה כל הנמצאים בכל עת ורגע וממילא היה בלבם בחי' גסות והוציאנו הקב"ה משם מבחי' זו לבחי' גדלות הדעת בכדי להבין גדולתו ית"ש שהוא ממלא כל עלמין וסובב כל עלמין וכולא קמיה כלא חשוב ועי"ז היה כל איש ישראל שפל בעיניו נגד גדולתו ית' אבל מכל זה יכול ג"כ לבא לבחי' גסות במה שיסבור בדעתו שהשיג השגה נפלאה וקרוב הוא לבחי' קדושה ויתגאה בזה בעצמו ואם כה יאמר יקלקל ח"ו הכל ויסתלק מאתו ח"ו השראת השכינה כי שקר הוא מדבר ואמר הרב מסדילקאב זללה"ה שקר נקרא קרוב כי אותיות שקר הם קרובים בא"ב וסמוכות זה לזה ואותיות אמת נקרא רחוק כי הם רחוקים זה מזה בא"ב כי א' הוא ראשונה בא"ב והמ' היא אמצעית והתי"ו היא אחרונה בא"ב עכ"ד ז"ל ולזה נקרא אמת רחוק לכן כשיאמר האדם שהוא קרוב לבחי' הקדושה כראוי אז בוודאי היא שקר ויש בו גסות וגאוה שהוא שורש ומקור לכל המדות רעות והוא בבחי' דין כי גם מלת קרוב מרמז על בחי' דין שעולה מספר חמשה פעמים דין ויסלק ח"ו מעצמו השראת השכינה כנ"ל לכן יזהר האדם מזה מאוד ויבין באמת שהוא רחוק מאוד מבחי' קדושה ועדיין לא השיג אפילו כטיפה מן הים נגד רוממותו ית' וידבר אמת בלבו לאמר שהוא רחוק מה' וישתוקק תמיד לקרב א"ע לה' ואז מרחוק ה' נראה לו וישרה שכינתו בתוכו כמאמר את מי אשכון וגו' לכן כשהוציאנו ה' ממצרים מבחי' קטנות הדעת שהיו כסוס כפרד אין הבין בגדולת הבוב"ה ואח"כ נפתחו עיני שכלם ולבם והשיגו השגה נפלאה מאוד והיו סבורים בדעתם שהם קרובים מאוד לקדושה קרוב גדול לה' ובאו לבחי' גסות כנ"ל וזהו