בת עין פג

מים היה קודם שנברא העולם ר"ל שלכן נברא העולם בשביל בחי' זו של מים שהיה במחשבה הקדומה וזשאה"כ ויאמר ה' אל משה מה תצעק אלי וגו' ואי' בזוה"ק בעתיקא תליא מלתא פי' עתיקא הוא בחי' מחשבה הקדומה הוא בחי' מ"ה בחי' ענוה ויראה בחי' מים שקדמה במחשבה הקדומה ר"ל מלתא זו תליא כאשר יהיה לישראל בחי' מ"ה בחי' מים ועי"ז יתהפך מדה"ד למדה"ר ומיד האיר ה' והשפיע לישראל בחי' ים שהוא בחי' מים בחי' מה הנ"ל וזשאה"כ ויבואו בני ישראל בתוך הים ביבשה פי' שהיה להם בחי' ים כאשר היו עדיין ביבשה ועי"ז וב"י הלכו ביבשה בתוך הים פי' (שהיה להם בחי' ים כאשר היו עדיין ביבשה) ע"י בחי' זו נתהפך מדה"ד למדה"ר ונעשה להם נס שהלכו ביבשה בתוך הים וזשאחז"ל תנאי היה להקב"ה עם הים וכן תנאי מרמז לבחי' זו שירד מגבוה לנמוך הוא בחי' מ"ה בחי' ענוה ונקרא תנאי כי שורש המלה של תיבת תנאי הוא ת"ן גימט' עשר פעמים מ"ה כי אין דבר שבקדושה פחות מעשרה וזשאה"כ וישב הים לפנות בוקר לאיתנו ואחז"ל חזר לתנאי הראשון וקשה וכי אימת בטלה התנאי פי' כאשר נתבקע הים היו המים העליונים עומדים ולא ירדו מגבוה לנמוך כאחז"ל המים התחתונים ירדו והמים העליונים עמדו וא"כ המים העליונים בטלו בחי' תנאי לירד ממקום גבוה למקום נמוך וזה וישב הים לפנות בוקר לאיתנו היינו לבחי' תנאי הראשון להיות יורד ממקום גבוה לנמוך כמאה"כ כמים לים מכסים היינו כמו שהמים יורדים ממקום גבוה לנמוך כדי לכסות הוא מרמז לבחי' י"ם בחי' מ"ה הנ"ל שהוא לתנאי הראשון ובבחי' זו יצאו ישראל ממצרים כמאה"כ וה' הכה כל בכור בארץ מצרים וגו' ר"ל שהכה בחי' בכור בחי' גסות הרוח והיה לישראל בחי' ענוה ובזה יצאו ממצרים רק שאח"כ נפלו מעט מבחי' זו ויחנו לפני פי החירות בין מגדול ובין הים פי' מגדל הוא גדלות וגסות הרוח הים בחי' מה כנ"ל והיו ישראל ממוצעים בין בחי' מגדול בקי' גסות ובין בחי' הים בחי' מ"ה ולא היה להם בחי' מה בשלימות ולכן לא יכלו ליכנס בתוך הים עד שהאיר ה' עליהם בחי' מ"ה כנ"ל ואז ויבקעו המים וגו' כמאה"כ אז יבקע כשחר אורך ר"ל שהאיר ה' עניהם בחי' חסד ורחמים ולזה היתה עיקר בריה"ע כמאה"כ בראשית ברא אלהי"ם אותיות א"ל הי"ם ר"ל שהבריאה היתה בשביל בחי' י"ם בחי' מ"ה כנ"ל ומרומז בתיבת ויושע ה' ביום ההוא וגו' תי' ההוא ר"ת של א"ת ה"שמים ו"את ה"ארץ הנאמר בבריה"ע מרמז ג"כ שהבריאה היתה בשביל בחי' ים בחי' מ"ה הנ"ל אמנם שעדיין מ"מ לא היה להם בחי' זו בשלימות ולזה שר לא נאמר אלא ישיר לע"ל שאן יהיה בחי' מ"ה בשלימות ויהיה השיר בשלימות ואז יהיה ואוהביו כצאת השמש בגבורתו גימט' כת"ר שבחי' זו תהיה בחי' כת"ר למלך המשיח כדאיתא בזוה"ק מאן דאמר שירתא דא זמין לעטרא למלכא משיחא וכו' שיהיה אז בחי' כמים לים מכסים כנ"ל שנזכה לוה אכי"ר

והיה כאשר ירים משה וגו' נ"ל עד"ה רבות רעות צדיק ומכולם יצילנו ה' רבה רעה צדיק לא נאמר אלא רבות רעות לשון רבים כלל הדבר כל מי שרוצה לילך בדרכי ה' ולהתקרב לעבודתו ית"ש העיקר הוא שיהיה לו בחי' ענוה ושפלות רוח. וסימן זה יהא מסור בידו שאם יזכה אותו השי"ת שיסתכל בכל עת ורגע על חסרונות ושפלות שלו אזי בוודאי חפץ ה' לקחת אותו לעבודתו ית"ש כי השפלות הוא בחי' גדולה כמ"ש אשכון את דכא ושפל רוח להחיות רוח שפלים וזהו פי' הפסוק קרוב ה' לנשברי לב וכו' רבות רעות צדיק שמסתכל על רעות הרבה שיש לו שלא קיים דבר א' בשלימות שאין לו בחי' יראה בשלימות ובחי' אהבה בשלימות וכן בשאר המדות רק ברמיה ומסתכל על שפלות שלו אזי ומכולם יצילנו ה' שבוודאי יהיה לו סייעתא דשמיא כמאמר הבא לטהר מסייעין לו כענין זה היה בדעתי לפרש מאחז"ל קשין מזונותיו של אדם כקריעת ים סוף. שלכאורה הוא תמוה מפני מה הם קשים כ"כ מזונות של אדם: אך נ"ל עפ"י הפ' הנני ממטיר לכם לחם מן השמים דא משה שהמן היה בזכות משה כדאיתא ועיקר בחי' משה היה ענוה כמו שהעידה התורה עליו והאיש משה עניו מאוד וכו' ולא קם נביא עוד בישראל כמשה אשר ידעו ה' פא"פ כי בוודאי כל מי שיש לו בחי' ענוה בשלימות זוכה להשראת השכינה וע"י באים השפעות וטובות בעולם