בת עין עו

בחי' אנ"י ולא מלאך שאני בעצמי אוציאם ממצרים ולא מלאך ע"כ הכבדתי את לבו למען שתי אתתי ר"ל למען לתקן בחי' אותיות שלי שהם נעשה בחי' דיבור את אשר התעללתי וגו' והיה צריך לכתוב עוללתי אלא ר"ל התעללתי שנישלם וניתקן כל מעשה בראשית שהיה רק בשביל הדיבור כנ"ל ועתה נתקן בחי' זו ונשלם כוונת הבריאה ע"י שנתחבר בחי' הדיבור עם קול ומחשבה וזשאה"כ ולקחתם אגודת אזוב ר"ל בחי' מחשבה נקרא א"ב קול נקרא וא"ו בחי' המשכה דיבור נקרא ז' בחי' שבת וכשנתחברו כולם יחד. נקרא אגודת אזו"ב היינו שתקחו ותחברו כל הג' בחי' אלו בכדי שיהא הדיבור בשלימות וטבלתם בד"ם ר"ל אותיות ובטלתם בד"ם פי' שתבטלו בחי' ד"ם בחי' לה"ט כנ"ל אשר בסף לשון שפתיים בחי' הדיבור פי' אחרי אשר זהו פגם הדיבור לכך תראו לבטל זה והגעתם אל המשקוף פי' שתגיעו בחי' דיבור אל המשקוף פי' השקפה והבטה בעין המחשב' פי' שלא ידבר שום דיבור עד שישקיף בעין שכלו תחילה לקבל עליו עומ"ש שלימה ואח"כ ידבר באימה וביראה וזהו ושמרתם את הדבר הזה ר"ל בחי' הדיבור ואמרתם זבח פסח הוא לה' פי' שניתקן בחי' פ"ה ס"ח כדאיתא בספרים גם נקרא פסח שהוא פתח של מחשבה ויש לו מזוזות ומשקוף והם השפתיים ועל ידם נתגלה בחי' המחשבה ונתחברו שלשתן יחד ונעשה ענ"ג ע"י הדבור בחי' ז' בחי' שבת ואז נאמר וקראת לשבת ענ"ג וע"ז אנו אומרים בשבת זכר ליצ"מ כי ביצ"מ נשלם בחי' שבת כנ"ל ונצטוינו למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים וגו' כדי שנזכור תמיד לקדש הדיבור אכי"ר

ויושב את משה ואת אהרן וגו' מי ומי ק וגו' בנערינו ובזקנינו נלך וגו' יהי כן ה' עמכם כאשר אשלח אתכם וגו' ומושב בני ישראל אשר ישבו במצרים שלשים שנה וארבע מאות שנה וגו' לפרש כל הפסוקים האלו ע"ד המוסר הנה עיקר עבודת האדם שידע תמיד ערכו ואיך שהוא משוקע בגשמיות הבלי עוה"ז ורחוק מבחי' קדושה ואם שבעבור זאת בוודאי יפול לבו בקרבו ולא יוכל לגשת לקודש בעבודה זו תפלה ליחד יחודים בעולמות העליונים אמנם ע"ז נתנו חז"ל עצה כדאיתא בזוה"ק שימלך באבהן תחילה היינו שיתפלל לה' בזכות שלשת אבות ויבטח ויאמין בה' שהוא קרוב לנשברי לב לכן אעפ"י שהוא אינו כדאי ואינו קרוב לבחי' קדושה אעפ"כ תעלה תפלתו למעלה ותמשיך למטה חסד ורחמים בזכות ג' אבות ברוב חסדי ה' שהוא קרוב לנשברי לב כמאמר דוד המלך ע"ה דלות"י ולי יהושיע אעפ"י שאני דל ואעפ"י כן לי יהושיע ובחי' אלו נקראים ג' ד' היינו זכות אבות נקרא בשם ג' ובחי' שבירת לב ונמוכת הרוח שלו נקרא בחי' ד' בחי' דלות"י ולי יהושיע ובחי' אלו מרומז בפסוק שלשים שנה וארבע מאות שנה פי' שישראל יצאו ממצרים בבחי' זו שהתפללו בזכות שלשת אבות וכל אחד נכלל מעשרה ונעשה בחי' שלשים שנה וגם היה להם בחי' שבורת לב בחי' דלות"י בחי' דל"ת והד' כלול מעשרה ועשרה ממאה ונעשה ארבע מאות שנה ובעבור שהתפללו בשני בחי' אלו נתקבלה תפלתם ונגאלו ועוד בחי' א' שהיה לישראל במצרים שהיה בחי' אהבה ואחוה ביניהם ולא פסקה ישיבה מאבותינו במצרים היינו שלא פסקה בחי' אחדות מביניהם כמאה"כ ויהי כל נפש יוצאי ירך יעקב שבעים נפש ויוסף הי' במצרים וגו' ונאמר לשון יחיד נפ"ש לרמז שכל השבעים נפשות היו באחדות ואהבה כנפש אחד וכ"ז היה להם ע"י ויוסף היה במצרים שיוסף המשיך להם בחי' זו ואהבת לרעך כמוך והוא סגולה נפלאה לבחי' תפלה שתהי' מקובלת למעלה לכן צריך כל האדם לקבל ע"ע קודם התפלה מ"ע של ואהבת לרעך כמוך ויהיה משתתף בצערו של חבירו ויתפלל בעד חבירו ובעד כל העולם ותהיה תפלתו תפלת רבים ומקובלת יותר כמאה"כ פדה בשלום נפשי מקרב לי כי ברבים היו עמדי וע"ז אמרו חז"ל כל המתפלל בעד חבירו והוא צריך לאותו דבר הוא נענה תחילה פי' מחמת שמתפלל בעד חבירו ובעד כל העולם נעשה תפלתו תפלת רבים ונענה מבחי' תחל"ה בחי' מקור חיים בחי' שלשת אבות כנ"ל לכן צריך האדם לדבק עצמו בבחי' אלו קודם התפלה היינו שיהיה לו בחי' שבירת לב ונמוכת רוח ע"י שיכיר פחיתת ערכו כנ"ל ויקבל ע"ע עומ"ש בשלימות ושישוב לה' בכל לבו לקבל ע"ע לעבוד ה' בכל כוחו ויתפלל לה' שימשיך בחי'