בת עין עה

משמע לך אתה בעצמך למצרים ואני לא אלך היינו שהקב"ה לא רצה לילך עם משה למצרים כי לא היתה יכולה הקדושה לשרות על משה במצרים מחמת גודל הקליפה ושהיתה מלאה גילולים כידוע ולכן נתירא משה ואמר מ"י אנכי כי אלך אל פרעה היינו שאין לי השראת השכינה כ"א ע"י בחי' מ"י ומתירא אני כשאני בעצמי אלך למצרים (שבחי' מ"י הוא שם במצר כנ"ל) לא תוכל הנבואה לשרות עלי שם ולא אוכל לפעול כלום ח"ו ולכן סרב ולכן אמר לו הקב"ה הנבואה כשהיה עדיין חוץ למצרים אבל במצרים לא נאמרה לו שום נבואה עד שהכה ה' את מצרים בששה מכות ויצא כח הקדושה ממצרים כמאה"כ כי אבדה מצרי"ם היינו שנאבד בחי' מ"י מן הקליפה של מצרי"ם והיה יכולה הנבואה שתשרה על משה גם במצרים לכן אמר הקב"ה למשה ב"א אל פרעה כאדם האומר לחבירו בא עמי ביחד כי גם הקדושה הלכה עם משה למצרים ולכן לא הוצרך לאמר לו הנבואה חוץ למצרים כ"א אחר שעמד משה לפני פרעה שרתה עליו הנבואה ודברה מתוך גרונו של משה מאמר זה צריך תיקון ולא יכולתי כעת כך כתב בכתיבת יד מהרב זללה"ה

למען שתי אתתי אלה בקרבו. הנה דוד המלך ע"ה צווח ואמר מי האיש החפץ חיים וגו' נצור לשונך מרע וגו' כי זה מעלת האדם על שאר הברואים שבעולם במה שהוא בחי' מדבר משא"כ בשאר הג' בחי' דצ"ח וידוע שעיקר כונת הבריאה היתה כ"א בשביל הצדיקים שנקראים אדם כמאחז"ל אתם קרוין אדם ואין הרשעים הכופרים בו קרוים אדם וכו' והטעם כי עיקר מעלת האדם היא בחי' הדיבור הוא שידבר דיבורים קדושים וע"י בחי' דיבור הקדוש והזך יכולים להמשיך שפע הטוב וחיים וברכה לעולם ואין זה כ"א ע"י צדיקים שמקדשים ומזככים את בחי' הדיבור ושומרים אותם לבלתי ישמש בהם כ"א לעבודת ה' ולדברים נקיים ובזה נתעלה האדם במעלה יתירה על כל שאר הברואים אבל לא כן במכחישי ה' הדוברים עתק בפיהם שאין לדיבור שלהם שום מעלה ויתרון על כל שאר הברואים ולכן אין קרוין אדם אמנם בתחילת בריאת האדם היה הדיבור בשלימות כראוי כמאה"כ ויטע ה' אלהים גן בעדן מקדם וגו' כי בחי' מחשבה נקרא עד"ן עשה"כ עדן לא היה כי בחי' מחשבה עדיין לא נתגלה וכשהמחשבה היא בשלימות בהזדככות ובקדושה אזי הדיבור היוצא ממנו נקרא גן ע"ש שהוא מגין וממשיך רוב שפע וקדושה כמו שבגן גדלים בו כל מיני פירות להחיות בהם נפש כל קי ונהר יוצא מעדן להשקות את הגן ר"ל הנהר הוא בחי' הקול שמחבר בחי' המחשבה להמשיכה לבחי' דיבור ונעשה בחי' ענ"ג עד"ן נה"ר ג"ן שהוא מחשבה קול דיבור אמנם ע"י חטא אדם הראשון נתקלקל בחי' הדיבור ונפגם וזשאה"כ ויגרש את האדם ר"ל שאדם גרש בחי' א"ת היינו הכ"ב אותיות שמא' ועד תיו שהוא בחי' דיבור וישכן מקדם לג"ע את הכרובים וגו' פי' כמאחז"ל כרובים פי' כרביא אפי זוטרא ר"ל כתינוק שאין לו עדיין בחי' הדיבור בשלימות שהוא בחי' קטנות וזהו וישכן שהשכין בחי' זאת בחי' קטנות שהיא בלתי שלימות הדיבור מקדם לגן עדן ונתרחק מג"ע שהוא בחי' גדלות דיבור בשלימות ואת להט החרב המתהפכת וגו' פי' שמחמת זה נתקלקל בחי' אדם ונעשה לה"ט גימטר' ד"ם חרב מלאה ד"ם עד שבא אברהם וביקש לתקן אותו ושאל. מאת הבוב"ה במה אדע וגו' שבזה גרם גלות מצרים שהיה תקון לחטא אדם הראשון ואף שציוה לו הש"י על המילה כי מילה גימטר' פ"ה ר"ל שע"י המילה יתקן בחי' פה ודיבור עדיין לא היה בשלימו' עד שגלו למצרים וכדאיתא בספרים ששם היה בחי' הדיבור בגלות עד שעלה עליהם הקב"ה בעצמו כמאמר אני ולא מלאך שמחמת בחי' חיבת הדיבור בא הקב"ה בעצמו להוציאה מאפילה לאור גדול ומשיעבוד לגאולה וגו' גאולה גימטר' אד"ם ר"ל שיתמלא בחי' אדם כמו שהיה בתחלת הבריאה ולבחי' גדלות זה שיבוא הקב"ה בעצמו היו צריכים הכנה גדולה עד שאפילו הר סיני בעצמו שהיה שם התגלות כבודו ית' היה צריך הכנה גדולה לזה כמאה"כ הגבל את ההר וקדשתו ע"כ חזק ה' את לב פרעה והכביד את לבו לבלתי שלחם וזה היה הכנה גדולה בכדי שיבא הקב"ה בעצמו ויגאלם ויהיה תקון הדיבור בשלימות וזשאה"כ בא אל פרעה כי אני הכבדתי את לבו וגו' ר"ל בשביל אנ"י כלומר בשביל שיהיה