בת עין סב

הבחי' טריפה ונתדבקת בבחי' חיים בחי' יראה בדביקות לה' בחי' חיים אמיתים כנ"ל והנה ב' בחי' יראה הנ"ל בזמה"ז אינם בשלימות רק בשבת הוא דוגמא מעין עלמא דאתי ועיקר השלימות יהיה בביאת המשיח אבל יעקב אע"ה היה לו בחי' אלו בשלימות וגם בניו שהם שבטי יה היה להם בחי' אלו בשלימות כנ"ל כמאה"כ ויאחזו בה היינו בארץ גושן שדבקו בקדושה כמבואר לקמן שמלת גושן מרמז לבחי' קדושה ויפרו וירבו מאוד פי' שפרו ורבו בבחי' אלהות כנ"ל רק שלא היה זה רק בחיי יעקב ובאמת יעקב ביקש לגלות להם את הקץ פי' שבקש שיהיה גלי בחי' קץ בחי' שבת שנקרא קץ כנ"ל היינו גלוי אלהות כמו שהי' בחייו וממילא לא יהיה הגלות במצרים ונסתם ממנו ולזה נכתב בתורה פ' ויחי סמוך לפסוק ויאחזו ויפרו וגו' בלי הפסק פתוחה בנתים כדי שיהיה נקרא ביחד לומר שכל הבחי' של ויאחזו בה ויפרו וגו' היה רק בשעת ויחי יעקב או היה גלי אלהות אבל כשמת יעקב נסתמו עיניהם של ישראל מבחי' יראה הנ"ל ובחי' הנ"ל מרומז בפסוק ויחי יעקב גימטריא יראה מרמז לבחי' יראה חצוניות הנ"ל בחי' היכל בחי' שם אדנ"י פשוט שהוא היכל לבחי' יראה פנימיות שהו' בחי' אדנ"י במילואו גימטריא תרע"א גימטריא ארץ מצרים וזהו יתרבא מלכא וכו' היינו האותיות של שם אדנ"י במילואו וזה ויחי יעקב בארץ מצרים שהיה לו ב' בחינות יראה הנ"ל שבע עשרה שנה היינו ר"ת א"ת השמים ואת היינו שהשיג שלימות בריה"ע שנאמר "את "השמים "ואת "הארץ ר"ת גימט' טו"ב גימט' שב"ע עשר"ה שנה ויהי ימי יעקב שבע שנים וארבעים ומאת שנה מרמז לבחי' שב"ת שהיה בחי' שבע (בחי' ז' ועי"ז המשיך מלמעלה עיינין עילאין בהשגחה טובה) בחי' ארבעים ומאת שנה גימט' ב"פ ע' לרמז לב' עייני"ן עילאין כמאמר הנה עין ה' אל יראיו יה"ר שנזכה לזה אכי"ר

עוד יש לפרש ענין הסתומ' של הפ' בדרך זה גם להבין ענין שם מ"ב ירד עם יעקב למצרים דהנה כתיב והייתם לי סגולה מכל העמים שעיקר בריאת העולם הי' בשביל ישראל שיהיו סגולה מכל העמי' כיתרון האור מן החושך היינו שבבחי' ישראל יש בחי' שבעי' נפש שבקדוש' ובכח השבעי' נפש שבקדוש' מעלים ישראל את בחי' שבעים אומות למקורם הקדוש היינו הנצוצות הקדושים שיש בהם ובזה יהיה יתרון האור מן החושך זהו בכלל ישראל וכן בפרט בכל אחד ואחד מישראל יש ג"כ בחי' אלו היינו שיש שבע מדות קדושות וזה לעומת זה עשה אלהים שבע מדות הרעות בחי' יצה"ר בחי' תאוות רעות וכעס וכדומה וכ"ז עשה אלהים בכדי שאיש הישראלי יעלה כל המדות הרעות לבחי' קדושה בכח השבע מדות הקדושות כדאיתא בספרים כשבא לאדם איזה מדה רעה כגון תאוה רעה ר"ל יסתכל במדה ההוא בכח הקדושה שבו שבוודאי יש באותה בחי' ניצוץ הקדוש בחי' ה' כמאה"כ כי ה' האלהים היינו שבבחי' אלהים בחי' הסתר הקדושה יש בו בחי' ה' ועיקר הבריאה היתה בכדי להעלותה לבחי' ה' כמא"ה לך ה' הגדולה וגו' וזהו עיקר העבודה לה' להעלות הנצוצות הקדושים מכל המדות רעות ויהיה יתרון האור מן החושך וזהו בחי' תשובה שמשיב הנצוצות הקדושות למקורם וזהו במקום שבעלי תשובה עומדים אין צדיקים גמורים יכולים לעמוד היינו שוש בחי' אדם שהוא קדוש וטהור מילדותו ואין לו שום מדה רעה ולא בא לו שום תאוה גשמיות ולא שום בחי' אחרת שאינה קדושה וזה בודאי תמים גמור אבל אין זה שלימות העבודה כי עיקר העבודה הוא להפך חשוכא לנהורא כנ"ל וצריך החכם גמור לחזור אח"ז להיות בבחי' תשובה הנ"ל לכן יעקב ובניו שהיו צדיקים גמורים מילדותם ולא היה להם שום בחי' אחרת שאינה קדושה כנ"ל ולא היו בבחי' בעלי תשובה הנ"ל והקב"ה ברוב רחמיו רצה להעלותם לבחי' תשובה הנ"ל גלגל סבות שירדו למצרים ששם הי' מקור הקציפות כדי להעלותם ולהשיבם למקורם לבחי' הקדושה וע"ז הוצרכו לבחי' שבעים נפש שבקדוש' כדי להעלו' בהם בחי' תשובה הג"ל כי מקודם עד שלא ירדו למצרים להעלותם היו בבחי' צדיקים גמורים ולא הוצרכו לבחי' ע' נפש אבל כשירד יעקב למצרים להעלות כנ"ל (נתירא שמא ח"ו לא יהיה בו כח להעלות כנ"ל כיון שלא היה לו בחי' ע' נפש בשלימות) לכן הבטיח לו הקב"ה אנכי ארד עמך