בת עין סא

השי"ת וזהו שמחבר בחי' חסד ה' לבחי' גבורה היינו אע"פ שאינו ראוי ואינו כדאי חק מחסד הנ"ל בא לו הכל וזהו בתי' ויברא אלהים את המאורות הגדולים את המאור הקטן וגו' פירוש שבאמת שניהם המה מאורות גדולים לרמז שני בחי' אלו של ענוה שהמה בחי' גדולות היינו המאור הקטן שמסתכל בפחיתת ערכו כנ"ל והמאור הגדול שמסתכל בגדולתו ית' השני בחי' ביחד נקראים מאורות הגדולים וזהו בחי' יעקב יו"ד עקב פי' ע"י בחי' יו"ד הוא חכמה הוא משיג בחי' עקב ענוה יראת ה' וזהו בחי' אפרים שאמר יוסף כי הפרני אלהים בארץ עניי פי' כשהסתכל יוסף בשני הבחי' הנ"ל הסתכל בבחי' דלות שלו דלית ליה מגרמיה כלום והסתכל בחסד הבורא ב"ה שעושה עמו בכל עת ורגע ולזה אמר כי הפרני אלהי' בארץ עניי כנ"ל ולה את ימינו וישת על ראש אפרים פי' שבחי' ימין בחי' חסד שורה על אותו בחי' הנ"ל הנקרא אפרים שעל ידי בחי' זו ממשיך על עצמו בחי' חסד והשפעה טובה משמים בחי' גאולה ולכן כשהיו עיניהם של ישראל פתוחות היינו כשהיו עיני חכמה שלהם פתוחות להסתכל באותן בחי' הנ"ל כנ"ל לא היה להם שום בחי' גלות ובעבור שהיה גלוי וידוע לפניו ית' שיסתמו עיניהם של ישראל בגלות מצרי' וח"ו לא תוכל להיות הגאולה וה' חפץ חסד הוא לכן הוריד את יעקב שהיה לו הבחי' הנ"ל בשלימות כדי שאפה אח"כ ישאר רשומה מהבחי' הנ"ל וזהו מרומז בהסתומה שלפני ויחי פירוש בשביל הסתומה שהיה אח"כ במצרים לכן הטיב ה' חסדו והוריד את יעקב למצרים כדי שיהיה ויחי יעקב בארץ מצרים וכו' וישאר רשומה אחריו כנ"ל ומרומז בויחי יעקב גימט' וראה בארץ מצרים גימט' תרע"א גימט' אדנ"י במילואו מרמז לבחי' ארץ מצרים דקדושה שהיא בחי' קבלת עומ"ש בשלימות ובח' יראה שהיה לו בשלימות ובזה חי יעקב שבע וארבעים ומאת שנה שמרמז לשני בחי' ענוה הנ"ל בבחי' עינים הנ"ל בחי' א' שמסתכל בעיון החכמה שלן ורואה שפלותו ופחיתת ערכו ומיעוט עבודתו לה' ולית לי' מגרמיה כלום והוא בבחי' דל"ת בחי' ד"ל ובחי' זו נקרא ע"ד שע"י בחי' עיי"ן יש לו בחי' דל"ת ובחי' השנית שמסתכל בעיון החכמה שלו בגודל חסדי ית' שהוא גומל דלים ונקרא ע"ג וב' הבחי' עולים מספר שבע וארבעים ומאה שנה וזהו מצות ה' ברה מאירת עינים פי' בר"ה היא ס"ת של ל"ב נשבר ונדכה מרמז לבחי' ענוה הנ"ל היא מאירה ע"י בחי' עינים בחי' עיינין הנ"ל יה"ר שנזכה לזה אכי"ר

בפרש"י ד"א שבקש לגלות את הקץ לבניו ונסתם ממנו וי"ל שעיקר הדרשה שבקש לגלות את הקץ הוא מפסוק האספו ואגידה לכם את אשר יקרא לכם באחרית הימים ופשט הפסוק אינו משמע שבקש לגלות זמן ביאת המשיח רק לגלות מה יהיה באותן הימים היינו האיך שיהיה התגלות אלהות כמאה"כ וראו כל עמי הארץ וגו' ולהבין כל זה כתיב סוף דבר הכל נשמע את האלהים ירא וגו' היינו זה תכלית וסוף לכל בריאות העולם בשביל בחי' יראה אמיתית וזה יהיה בשלימות לעתיד אבל טמן הזה עדיין אינו בשלימות אמנם שבת הוא דוגמא מעין עלמא דאתי היינו שגם שבת היא בחי' סוף היינו שהוא סוף ימי מעשה בראשית כמשאה"כ כי ששת ימים עשה ה' את השמים ואת הארץ וביום השביעי שבת וינפש. וגם היא בחי' קץ לשון וייקץ פרעה לשון ע"ר שאינו ישן היינו שיש לו בחי' עין שכל לראות ולהבין גדלותו ית' ולירא מלפניו ויש בבחי' שבת בחי' התפשטות הגשמיות כיון שאסור לעסוק בכל מילי דעלמא במחשבה דיבור ומעשה כ"א להיות דבוק ביראת ה' בבחי' התגלות אלהות ובבחי' יראה יש ב' בחינות היינו בחי' א' בחי' יראה הנוגע למעשה היינו להיות סור מרע בפועל ממש ובחי' ב' בחי' יראה בדביקות לה' להיות דבוק לה' ביראה גדול' ובושת מפני רוממותו ית' בחי' חיים אמיתים בחי' ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום והנה השבטים בני יעקב היו משתדלים להשיג אלו הבחי' וכמו שאמר יעקב ליהודה גור אריה יהודה מטרף בני עלית ות"א שלטון יהא בשרויא ובסופא יתרבא מלכא מדבית וגו' פי' שבתחילה היה לו בחי' שלטון בחי' גור שמרמז לבחי' יראה הנוגע למעשה כנ"ל (מלשון ויגר מואב) ואח"כ היה לו בחי' אריה אותיות יראה שמרמז לבחי' מלכא היינו בחי' יראה בדביקות כנ"ל ומסיים הפסוק מטרף בני עלית היינו טרף הוא לשון טריפה אינה חיה פי' שעלית