בת עין סג

מצרים ששם מ"ב ירד עמו למצרים כי שם מ"ב כחו להעלות בחי' הנ"ל כידוע ובזה נשלמו לו השבעים נפש שנולדה יוכבד בין החומות שהיא היתה אם משה ואהרן ומרים ומרמזת לבחי' שם מ"ב כי יוכב"ד גימ' מ"ב ובשם מ"ב נשלמו לו בחי' ע' נפש בחי' ע' רבתא של שמ"ע בחי' קבלת עומ"ש בשלימות ובאותה בחי' ירד למצרים ולא נתירא מבחי' גלות כמש"א חז"ל כל המקבל עליו עמ"ש וכו' וזשאה"כ ויחי יעקב בארץ מצרים שב"ע עש"רה שנה ר"ל שיעקב חי בארץ מצרים ע"י בחי' שב"ע עשר"ה מרומז לבחי' שבעים נפש בחי' שב"ע פעמים עשרה הוא שבעים בחי' ע' רבתא בחי' קבלת עומ"ש בשלימות כנ"ל אבל כשנסתמה פרשה זו של ויחי יעקב ונסתמה בחי' שבע פעמים עשרה בשלימות הנ"ל ונסתמו עיניהם של ישראל ר"ל שנסתמו בחי' עי"ן בחי' ע' רבתא של שמע בחי' קבלת עומ"ש בשלימות מיד התחיל השעבוד והגלות כמאחז"ל כל הפורק ממנו עומ"ש בו' (עד שהקב"ה רצה לזכות את ישראל נתן להם תורה ומצות ויצאו משם)

וישתחו ישראל על ראש המטה וגו' ואיתא בזוה"ק לא לבריה קא כרע וסגיד אלא לדידיה ולכאורה אינו מובן איך יתכן לפרש בזה האופן ונראה לפרש דהנה עיקר שבזה זכה יוסף הצדיק לבחי' מלכות הוא מחמת שלא נגע באשת פוטיפר ולא שמע אליה וזה היה מחמת שהיה לו בחי' היראה וקיבל עליו עומ"ש ופרק ממנו עול ד"א ועול מלכות דלמטה מה שנגד רצון הבוב"ה רק שיש ב' בחי' יראה היינו שיש אדם שיש לו בחי' יראה שיודע שע"י בחי' יראה יוכל להשיג משאלות לבו ועי"ז סור מרע ובחי' זו אינה בשלימות רק עיקר בחי' יראה שלא לכוין להנאת עצמו כלל ובחי' זו היא בחי' קבלת עומ"ש באמת לא להנאת עצמו כלל שמכניע ומשפיל מלוכה שלו וכל התאוות ומדות רעות ואז הוא בחי' משכן והשראת השכינה עליו כמאה"כ את מי אשכון את דכא וגו' כי השפיל והכניע את גאות היצה"ר שלו אבל מי שנחשב אצלו בחי' מלוכה שלו וחפצו ורצונו להשיג התאוות זרות שלו בתענוגי עוה"ז וכל כוונתו ביראה הוא כדי להשיג על ידה תאוות שלו בגאות אזי הוא עושה תענוג שלו עיקר ומלך על בחי' הקדושה וגורם הסתלקות השכינה מאתו כמאחז"ל אם חכם הוא חכמתו מסתלקת ממנו ותקנתו שיחזור בתשובה וע"י תשובה תשוב אצלו הא' בחי' שכינה ויוסף היה בבחי' אלי שמע ואל אדנותו לא שמע פי' שעיקר בחי' קדושה שלו היה רק אלי שתיבת אלי שמע גימט' קדוש ואל אדנותו לא שמע ר"ל שבבחי' מלכות היצה"ר לא שמע רק קיבל עליו עומ"ש שלימה וביטל רצונו ותאוותו נגד רצון הבוב"ה ומה היה מביאו לידי בחי' זו הוא בחי' יעקב כמ"ש ויבא הביתה לעשות מלאכתו ואחז"ל מלאכתו צרכיו אלא שנראתה לו דמות דיוקנו של אביו וכו' ומחמת זה זכה לבחי' מלכות וזהו לא לבריה קא סגיד אלא לדידיה היינו שסגיד לבחי' שלו שמחמת בחי' דיליה זכה יוסף למלכות וזהו וישתחו ישראל על ראש המטה היינו לבחי' מלכות הבא מבחי' מטה שהוא מרמז על יחוד אמיתי הנעשה מבחי' יראה באמת מקבלת עומ"ש בא מת שלא כדי להשיג משאלות לבו כמו שהיה בחי' יעקב באמת וכן יוסף השיג לבחי' יראה זו באמת וזכה לבחי' מלכות על ידה (זה צריך ביאור קצת)

וישם את אפרים לפני מנשה ונראה לבאר עד"ז דהנה איתא בזוהר קב"ה אסתכל באורייתא וברא עלמא היינו בכ"ב אותיות התורה נברא העולם שמן כ"ב אותיות התורה נמשך החיות לכל הנבראים דצח"מ בשעת בריאת שמים וארץ וגם עכשיו אותו החיות מחיה ומהוה אותן בכל עת ורגע ממקור החיים ולולי החיות שנשפע בכל רגע ממקור החיים היה נפסק ונהפך לתוהו ובוהו והחיות ההוא הנמשך להם לכל בריאה בפרטית הוא האותיות בצירוף השם של אותה בריאה כמו שאמר הרב הצדיק מנאראדיטש זללה"ה ע"פ ויבא אל האדם לראות מה יקרא לו וגו' נפש חיה הוא שמו וגו' שלכאורה אינו מובן מה ענין חכמה בקריאת שם לכל דבר ואמר הרב הנ"ל בד"ז דהנה החיות מבחי' דצח"מ נמשך מבחי' אותיות שמהם נמשכים חיות כל דבר כפי בחי' שורשו ואחוזתו בבחי' אותיות התורה וזה היה בחי' חכמה של אדם הראשון שהיה יודע החיות של כל דבר מאיזה צירוף אותיות המה