בת עין מג

גם בחול שבשביל בחי' זו היה עיקר בריה"ע כמ"ש בראשית ברא אלהים אהו"ה היינו שעיקר בריאת שמים וארץ היה בשביל בחי' דעת בחי' ריעים שמרומז בשם הנ"ל וזהו ויהי בעת לדתה היינו בהתחלה והנה תואמים בבטנה מרמז על ב' בחי' הנ"ל היינו שעיקר התחלת בריאת שמים וארץ היה בשביל ב' בחי' הנ"ל וע"ז המכוון ג"כ גמר אומר הכתוב ויהי בלדתה ויתן יד היינו שעיקר ההולדה יהיה בשביל בחי' דעת גימטריא ויתן יד לאמר זה יצא ראשונה היינו שזו הבחי' היא ראשונה לכל הבחי' וראשית בריאת השמים והארץ היה בשביל זה הבחינה אכי"ר: דרוש לחנוכה מפרשת וישב

ויהי כהיום הזה ויבא הביתה לעשות מלאכתו וגו' פי' רש"י רב ושמואל חד אמר וכו' וחד אמר לעשות צרכיו עמה אלא שנראית לו דמות דיוקנו של אביו בחלון כו' וקשה על המ"ד לעשות צרכיו וגו' למה לא אמר כאידך מלאכתו ממש ולדון את יוסף שהיה צדיק לכף זכות ועוד קשה כתיב ולא שמע אליה לשכב אצלה וגו' ופירש"י לשכב אצלה אפילו בלא תשמיש להיות עמה לעוה"ב וקשה וכי אם ישכב עמה יהיה בעוה"ב בתמי' וצ"ל דהנה דוד המלך ע"ה צוח מי האיש החפץ חיים אוהב ימים לראות טוב וגו' פ' חיים נצחיים ונתן עצה נצור לשונך מרע וגו' ואח"כ סור מרע ועשה טוב וגו' פי' שדהע"ה נתן עצה לעבודת ה' ואמר שבתחילת הכל צריך האדם לקדש את פיו ולשונו והפה היא פתח ופתיחה לעבודת ה' ולא זו בלבד לשמור את פיו מלדבר בדברים אסורים כגון לה"ר וליצנות ודברים בטלים זו א"צ לומר אלא אפי' בדיבורים ההכרחיים לפרנסת ביתו ומו"מ ג"כ צריך לקדש א"ע ולהיות כל דיבוריו לה' ושלא להסיח שם ה' מדעתו בשע' דיבוריו וזשאה"כ נצור לשונך מרע ושפתיך מדבר מרמה ואח"כ ישתדל ללמוד בפיו ברמ"ח מצות עשה ושס"ה ל"ת ע"מ ללמוד וללמד לשמור ולעשות וכמו שאנו מקבלים עלינו בכל יום ואומרים ובהם נהגה יומ"ם וליל"ה ר"ל יומם הוא בחי' מ"ע שהם בחי' יום ואור שמאיר עלינו אור ה' ולילה הוא בחי' מל"ת שמחשיך על האדם ומסתיר ממנו אור ה' ית' בעברו עליהם ויכוון בדיבורו בד"ת תמיד ליחד את פיו לבחי' א' אלופו של עולם היינו שתמיד יצייר נגדו שם הוי"ה ב"ה כמאה"כ שויתי ה' לנגדי תמיד ובזה יצורף שם הוי"ה עם פ"ה ויעלה גימ' אל"ף ועי"ז יאיר עליו בחי' בינ"ה וזשאחז"ל א' ב' א' בינ"ה ר"ל כשיכוון לסוד א' כנ"ל אז יזכ"ה לבחי' בינה בתורה ומכל שכן שלא ידבר ח"ו שום לה"ר על חבירו אדרבה אפי' רואה בחבירו שום דבר מגונה ידין אותו לכף זכות כמאחז"ל הוי דן את כל אדם לכף זכות והעצה לזו אחז"ל אל תדין את חבירך עד שתגיע למקומ"ו פי' למקומו לבחינתו ומדריגתו וכמו ששמעתי בשם המגיד הגדול זללה"ה על מה שאה"כ והאיש משה עניו מאוד מכל האדם אשר על פני האדמה ר"ל שזהו היתה עצתו להיות עניו שהיה דן את כל האדם לכף זכות שאמר מחמת שהוא על פני האדמה ר"ל בבחי' ארציות וגשמיות ע"כ עושה לפעמים עבירות אבל אם היה זוכה חבירו למדריגה כמותו שיהיה ה' בעזרו אזי היה ירא ואוהב ה' עוד יותר ממנו ר"ל ממשה רע"ה אבל אני בעצמי ה' היה בעזרי ונתן לי מתנת חנם להיות במדריגה כזו ולא מכחי ומעשי הטובים כי אם מתנת חנם אבל אם אהיה במדריגת חבירי ובחינתו אז הייתי רע ממנו ולזה היה עניו מכל האדם ומכש"כ שלא לדבר ע חבירו שום לה"ר כי אם אדרבה לדון אותו לכף זכות ולדבר עליו טוב והנה לפני פרשת עריות הזהירה התורה ואמרה כמעשה ארץ מצרים וגו' וכמעשה ארץ כנען וגו' לא תעשו וגו' פירש"י מגיד שמעשה מצרים וכנענים מקולקלים מכל העכומ"ז וכו' ע"כ פי' שבארץ כנען קודם ביאת ישראל לתוכה היו יושביה מקולקלים בעריות וע"כ הזהירה התורה את ישראל ע"ז להשמר מעריות בארץ כנען כשיכנסו לתוכה ושלא לעשות כמעשי הכנענים שישבו מקודם עליה וע"כ גם אבותינו שישבו מקודם בארץ כנען היו מתייראים מזה וזשאה"כ וישב יעקב בארץ מגורי אביו וגו' ר"ל מגורי מלשון לא תגורו מפני איש פי' לשון פחד ר"ל שגם יעקב ישב בפחד כמו אביו שלא יתפס ח"ו בעריות וגם יוסף בוודאי נזהר ונשמר מזה אמנם ידוע שהברית