בת עין מב

להמשיך בחי' חסד עכ"י אמן במהרה

ויהי בעת לדתה והנה תאומים בבטנה ויהי בלדתה ויתן יד וגו' לאמר זה יצא ראשונ' ונוכל לרמז בזה דרך עבודה ומקודם נבאר הפסוק ויאמר ישראל אל יוסף הלא אחיך רועים בשכם לכה ואשלחך אליהם ויאמר לו הנני ולכאורה אינו מובן מה ענין זה שאחיך רועים בשכם לענין לכה ואשלחך אליהם מה תלוי זה בזה ואיתא במפרשי התורה מחמת ששכם הוא מקום סכנה לכך שלח אותו לשאל בשלומם וגם זה אינו מובן א' למה הלכו הם למקום סכנה ב' אם הלכו הם למה שלח את יוסף למקום סכנה ובפרט שהיה יוסף חביב עליו ביותר כמו שראינו כשהלך לקראת עשו העמיד את רחל ואת יוסף אחרונים מחמת חשש סכנה מוכח שהיה יוסף חביב עליו ביותר שבמקום סכנה שעמדו הם לא היה רוצה שיעמוד יוסף שם ועכשיו שלחו למקום סכנה ונראה לבאר עד"ז הנה איתא על פסוק וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם נקוד על א"ת מלמד שלא הלכו אלא לרעות א"ע ולהבין זה הנה יש ב' בחי' בעבדות השם א' מי שהוא עוסק בתורה ומצות ומע"ט ויש לו אימה ויראה בשעת עסקו בתורה אבל בשעה שעוסק בדברים גשמיים ההכרחיים כגון אכילה ושתיה וכדומה אז נפסק היראה מעמו ויש עוד בחינה ב' שאפילו בשעה שעוסק בצרכיו הגשמיים ההכרחיים יש לו אימה ויראה ופחד ובושה והכנעה לפני בור"ע ב"ה ואינו נפסק מהתחברות למקור הקדושה אפילו רגע אחת וזהו עבודה תמה ושלימה אבל עבודה א' אינה בשלימות והנה בחי' א' נקראת בשכ"ם ר"ת "ברוך "שם "כבוד "מלכותו היינו שמקבל עליו עומ"ש עכ"פ בשעת תורה ותפלה ובחי' ב' נקראת ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד הינו שבחי' קבלת עומ"ש היא אצלו לעולם ועד בלי הפסק והנה בחי' א' מכונה בשם דודים ובחי' ב' בשם ריעים והנה איתא בזוה"ק על פסוק וישת לו עדרים לבדו ולא שתם על צאן לבן וגו' שצאן יעקב היה מרמז על בחי' סטרא דקדושה וצאן יעקב היו עקודים נקודים וגו' נוכל לומר שזה מרמז על ב' בחי' הנ"ל שבחי' א' נקרא נקודים שהוא רק נקודה ואינה בשלימות ובחי' ב' מכונה בשם עקודים שהוא ס עקוד ומקושר תמיד ביראת ה' ואהבתו והנה בני יעקב כשהיו בבחי' אכזריות נפסק החבל מבחי' הקדוש' והיו בבחי' נקודים בחי' דודים בחי' בשכם ובחי' יוסף הוא בחי' עקודים בחי' בשכמל"ו והרמז לזה שבחי' עקודים היא התחברות חו"ג שבחינה רוחניות היא בחי' חסד ובחי' גשמיות היא בחי' גבורה וכשעוסק בצרכי גשמיים ההכרחיים ומכוין רק בשביל רצון הבורא ב"ה מחבר חו"ג והיא בבחי' דעת שם אהו"ה ר"ת של את השמים ואת הארץ גימטריא טוב וזהו ויוסף בן שבע עשרה שנה היינו שיוסף היה בבחי' טוב שם של בחי' דעת שהיא בחי' ריעים בחי' עקודים בחי' בשכמל"ו וזהו וילכו אחיו לרעות את צאן אביהם היינו שהלכו לרעות לבא לבחי' ריעי"ם את צאן אביהם היינו זה הבחי' שהיה בצאן אביהם עקודים נקודים בשכם היינו שמחמת שהיו מקודם בבחי' בשכ"ם בלבד נוטריקון ברוך שם כבוד מלכותו לכך הלכו לתקן זה הבחי' וגם כוונת יעקב אבינו ע"ה היה ע"ז הבחי' בזה ששלח את יוסף לאחיו היינו ששלח את יוסף כדי להכניס בהם ג"כ זה הבחי' של יוסף מחמת שהיו בבחי' בשכם לבד וזה הלא אחיך רועים בשכם היינו שהם רק בבחי' בשכ"ם בקי' נקודים לכה ואשלחך אליהם היינו להכניס בחי' שלך בהם שהוא בחי' ברוך שם כבוד מלכותו לעולם ועד וזהו ויאמר לו הנני היינו שמוכן אני להכניס בהם בחי' לעולם ועד ר"ת ל"ו ובזה מיושב שלכאורה מיותר תיבת לו כמו שכתוב באברהם ויאמר הנני אך שהתורה מרמזה לנו בזה בחי' יוסף בחי' בשכמל"ו והנה לבא לזה הבחי' בחול הוא קשה מאוד רק בשבת יכולים לבא לזה הבחי' להשפיע זה הבחי' גם לימי החול כמ"ש סגור יהיה ששת ימי המעשה וביום השבת יפתח היינו שפתיחת השער לבא לזה הבחי' היא רק ע"י קדושת שבת וצריך להשפיע מקדושת שבת לימות החול שהם סגורים וזהו מרומז במלת בשכ"ם גימטריא ששה פעמים אות סמ"ך מרמז על ששת ימי המעשה שאז סגור זה הבחי' לעולם ועד בחי' עקודים ובחי' יוסף מאיר לששת ימי המעשה שיהיה עקוד ומקושר לבחי' ל"ו גם בהם והרמז לזה יוסף גימטריא ששה פעמים שם העצם ב"ה כמ"ש הרב מפולנאה עשה שבתך חול היינו להמשיך קדושת שבת