בת עין רסז

כן דברי התוס' והריב"ש גופיה נרא' כמסתפק בפירושו לזה נראה לע"ד דבאמת עיקר כאן נמצא כ"ה היא במקום הולדת הספק אם נולד במקום הראשון או במקום אחר והלה לענין איסור כבר היה הספק אצלינו מקודם כי לא היה לה חזקה מבוררת רק מכח רוב בהמות אבל עכ"פ כבר היה ספק ואין נקרא המקום הוה הולדת הספק אבל לגבי מומין ואינך עיקר הספק הוא מחמת רשותו של זה שמקודם לא היה במה לספק לענין זה וכעת הרשויות מדיינים זע"ז לזה ברשות תליא מלתא ואם היא ברשות אביה ברשות זה נולד הספק ודוק היטב כי סברא נכונה היא לדעתי ולוה גבי חביות לא קשה כלל דהתם ג"כ הספק אם היא ברשות כהן והיא עדיין ברשותו ליתנה לכל כהן שירצה ואם נתנה כבר לכהן אז באמת אכתפא דמרי' וכו' אבל גבי קופה שהיתה בדוקה מתחלה לא היה בה ספק כלל מקודם כי היה לה חזקת ברורה והנה לפי זה נראה דלא קשה כלל קושיית הט"ז דהא דחיישינן בבגדים היינו משום. שהוא במקום אחר אמרינן בכאן נשאלו הבגדים לזה והיה לזמן שאילתו שלו עד שעת מיתתו חזרו הבגדים לבעלים וזה לבש אותם במקום הזה כאן נמצאו על האיש הזה וכ"ה לא במקום אחר ובפרט שנמצא שנוי במקום הזה שיצא מי שהוא מחיים למות ומה שיש לו אינו שלו ובגדיו הנם באים לרשות אחרת למה נימא דהוא מת ובגדיו שהיו שלו אינם שלו ניחא שהוא השאיל אותם ובגדיו שלו כדמעיקרא ברשות מרא קמא ודאי אין כאן לומר שהוא הראשון מחמת כאן נמצא וכו' אבל בנידון הרא"ש ז"ל הנה לא נודע ולא נולד הספק במקום כלל ואם נחשוב הנכרי הזה המסל"ת מקומו של הישראל הנה היא בנמצא במקומו ולמה נימא דאחר מת והוא קיים גם אם יאמר לנו הנכרי מקום מיתה אין הוא מקומו של הודעת והולדת הספק מהנכרי היא ידוע אבל בנמצא מת במקום אצל מי שמכירין אותו נולד הספק במקום ונאמר דהשתא הוא נתחבר ולפ"ז יפה השיג בעל הט"ז ז"ל על בעל מ"ב ז"ל אך אעפ"כ נראה דא"א לדמותו לבגדים דשם מוקמינן להו בחזקת מרא קמא ולפ"ז נחזי אנן בנידון דידן דל"ת לאחר ביאתו למקום שנולד הספק כלל דלא שכיחי שום ב"א שם ואפשר לא באו שם שום ב"א מעולם בזה וודאי אמרינן כ"נ כ"ה כמו שכתבו הפוסקים ז"ל גבי יצחק ר"ב ואי משום שמא השאיל מקודם בואו לכאן שם לא נולד הספק אצלינו כלל ובחזקת מקום הראשון הוא והוא היה קיים ובגדיו לא יצא מרשותו כלל אפילו על שעה וכי מפני שאנו רואים במקום זה השתנות נאמר במקום אחר היה השתנות זה מניין לנו לא מסתבר כלל לומר כן **(ועוד דאם באנו לדין על שם הדרא חזקה כל שיש ת"י הוא שלו)** והנה יוקשה על דברי אלה לכאורה מאי מקשה הגמרא חמור בסימני אוכף באמת ל"ק כלל דגם שם במקום המצאה שהוא מקום הולדת הספק שם השאילו מקודם ואם אח"כ הלך משם וחזר ובא לכאן זהו מקומו ובלא"ה ג"כ לא קשה מידי דאע"ג דהוא באפשרי לומר דשם ל"ש שאלה אכתי ניחוש לנפילה היינו אבידה דהא נאבד עכשיו וע"ו משני דלא מושלי וה"ה במזדהרי בי' טובא ול"ח לאבידה זמנא אחריתא וכן מה דמקשה מארנקי וטבעת אמנם שם גם בלא"ה נימא על פי סברת הנ"י דרק בעגונה סמכינן על חזקת כ"נ כ"ה **(אך כפי אשר אבאר לקמן דברי הנ"י א"א לתרץ כך:

)** וחוץ מזה ג"כ אפשר לתרץ ע"פ דברי התוספות המבוארים לעיל דלשבח לא אמרינן כ"נ כ"ה וכבר נתבאר דדברי הריב"ש ז"ל בפירוש דברי התוספות צ"ע והטעם בדברי התוספות בסברתם דרק בחסרון וגריעותא אמרינן במקום חדש נולד ולא מחזקינן ריעותא ממקום למקו' אבל בתוס' כל כמה דמצינו להוסיף יוסיף ובזה מתורץ קושיא אחת וגדולה היא אלי מאי מייתי רבא בדינא דיצחק ר"ג מהנהו שטרי דנפקי במחוזא וכו' הא שם בוודאי נוכל לומר כאן נמצא כ"ה משא"כ ביצחק ר"ג לפי דעת הרא"ש ז"ל גבי האי עובדא וגס אם נימא דהם שוים מה שאינו כן אפי' אם נימא כן מ"מ קשה לדעתי דלדעתו מחמרינן טפי באיסורא מממונא אפי' במקום עיגון כגון גבי חשש שאלה אך לפי סברת התוספות הנ"ל לא קשה וכן יש להוכיח קצת עוד סברת התוספו' הנ"ל מההו' דמחט שנמצא שבורה וכו' כדבעינן למימר לקמן בס"ד וכל זה הוא לפי ההגהה אשר בתוספות הנ"ל אכן לפי' הנ"י אשר בתוס'