בת עין רסו

עלה דאפילו אי איכא לספוקי דלמא נולדה במומין הללו לא חיישינן להכי ומפקינן ממון מן הבעל דמי כתובתה אע"ג דאיכא חזקה דממונא כן כתב הג' נ"ב בתשובה וכן מבואר בתשובת הג' ח"צ וכן כתב הב' בספר הכתובה וכן מוכח ג"כ מדברי הט"ז בי"ד דהא חזקת חיים לאו כלום הוא ואעפ"כ על בעל הפרה להביא ראי' והיינו משום דאמרינן כאן נמצא וכאן נתהוה וגדולה מזה כתב הנ"ב שם דאפילו אם הוא מתנגדת לחזקה קמייתא מ"מ מהני אפילו לאפוקי ממונא אך הראי' שהביא ע"ז מדברי התוספות בד"ה כל שנולד ספק ברשותו וכו' נראה דלפום רהיטא וחריפתא כתב כן דאי אפשר לכאורה לישב הגירסא זו בתוספות רק כמו שהגי' עתה על פי הגי' מהרי"ב וכך היתה הגירסא לפני הריב"ש ומהרמ"ש וספר הכתובה מ"מ נראה מאן דתנא הכי בדברי התוספות לא משתבש ולדעתי נראה דכן היתה הגירסא לפני בעל הסמ"ע ז"ל בסימן רכ"ד דאם כפי ההג"ה כבר קדמו התוספות בקושי' אלא ודאי דגם התוס' ס"ל דשם אין הולד ברשות בעל החמור ולא מהני ליה משיכת בעל הפרה את החמור כתירוצו של הסמ"ע וכן תירץ בספר הכתובה וע"ז קשיא להו מפני מה אם נכנסה הפרה עם ולדה אח"כ לרשות בעל החמור אמאי צריך בעל הפרה להביא ראיה הלא הספק נולד ברשותו ונימא כאן נמצא כאן היה מדין א' אע"פ שהוא מתנגד לחזקת מעוברת ולחזקת ממון ולשיטת הרי"ף ז"ל והרמב"ם ז"ל קושיא זו חזקה מאוד דגם גבי אם מת החמור ס"ל דאזלינן בתר חזקת מקום ומוציא מיד חזקת הגוף ולמה לא נימא כן גבי ילדה הפרה ולכאורה שני התחזקות שווין כאן נמצא בדין א' וכאן נמצא בדין ב' כשיצויר שהוא סותר גם החזקה דמעיקרא ולפ"ז היה נראה דגם אם יביא הבעל ראי' דהיה בה מומין הללו מקודם והיא אומרת שנתרפאו אפשר דמהימנא אם לא משום דנימא דנגלה בהתייהו ולא נתרפאו לגמרי אך זה ודאי דלא מטעם סייעתא דחזקת הגוף מהימנא דאפילו ספק אם נולדה בע"מ וגם לא מטעם תורת רובא דעלמא דאפילו אם היה בה מומין אחרים דכבר יצאה מחזקת הרוב במומין אחרים הנודעים לו מ"מ צריך הבעל להביא ראי' שהיה בה מומין הללו כלישנא דמתניתין ברישא וסיפא מומין הללו מומין אלו דווקא והנה הג' בס' מקור חיים על הלכות פסח בסימן תס"ו תקשה מ"ט גבי מומין אזלינן בתר רשות וגבי קופה אזלינן בתר מקום גם הקשה מדוע לא אמרינן גבי חביות שהיה מפריש וכו' ונמצאת חומץ שאם הוא במקום אחר כ"נ כ"ה וכן הקשה מדוע לא נימא הכי גבי בהמה שנמצאת טריפה שאם שינתה מקומה קודם שחיטה לא נאסר חלבה למפרע ותירץ דלא תלינן במקום אם אין לתלות הריעותא במקום מציאתה וגבי רשות לענין מומין ולענין מת החמור וגבי שבח איכא למימר מזלא דהאי גברא גרים יעו"ש ולפי דעתי לא הועיל כלל בתרוצו דאכתי קשה אם מכר את הפרה ונמצאת טריפה נימא דמזלא דהאי גברא גרים ונתיר חלבה למפרע מה שקדים למכירה ותו קשה דגם שם מדוע לא נימא אם נמצא טריפות מנוקב ע"י קוף ומחט והוגלד דנעשה מחיים נימא כאן במקום זה בלעה המחט ותו דגם אם נמצאו עלי' מומין והיא בבית אבי' נתלי בזה ומה לנו ד שהיא ברשות אבי' לש"ד הלא עיקר חלוק הרשיות משום דתליין במזלי' דנסתחפה שדהו וא"כ אין בזה מרפא לקושייתו וראיתי בספ"מ מפקפק בזה דנילף איסורא מממונא ומטומאה וטהרה אך לפי הנראה יש הרבה ראיות בגמרא ופוסקים דילפינן זה מזה גבי בדיקת חמץ על ובדק וכו' וכן איסורא מממונא הקשו התוספ' בכ"מ דף כ' ע"ב מדוע לא נילף הלא ממון חמור ותרצו משום. לעז אי משום חומרא דא"א והפוסקים הביא חזקת כ"נ כ"ה גבי א"א ולדעת הנ"י גבי א"א קול ממון כאשר נבאר לקמן בעז"ה וא"כ הדרה קול וסבור הייתי לומר דלכך אזלינן בממון וחמור וטריפה בתר רשות דלא מבטלינן המעש' שעשה הבעל והכניס' לחופה וזה קנה החמור ובהמה לשחיטה דלא מבטלינן מעשה הנעשה לפנינו וכמו שפירש הריב"ש ז"ל תרוצו של התוס' בד"ה כל שהספק ברשותו יעו"ש והובא דבריו במהרמ"ש ז"ל אך א"א לומר כן כלל דא"כ מאי מקשה הגמרא דף ע"ה ע"ב משתתארס לא ואמאי לימא כ"נ כ"ה הלא עיקר הטעם דאין לנו לבטל המעשה וזו קושיא גדולה וצ"ע על הריב"ש ז"ל אך בלא"ה כתב המהרמ"ש ז"ל דהוא דחוק לפרש