בת עין רסח

סברתם דחוק וכן לדעת הרי"ף והרמב"ם ז"ל כאשר כתבתי לעיל אך נראה דלדעתם יש לתרץ דכ"נ כ"ה דדינא קמא הוא מטעם דאוקי דבר בחזקתו שלא נעשה עדיין הכניסה לחופה כדכתב הריב"ש ז"ל כמו שהובא לעיל **(וגם גבי חמור לא נעשה מעשה בגופו של חמור ועל משיכת הפרה אנו דנין אבל בכאן אין ספק בקניי' החמור והפרה:

)** ועיקר קושיות הגמרא מכח כ"נ כ"ה השני דליכא לאפלוגי בזה דהתם הטעם משום דלא מחזקינן ריעותא ממקום למקום והיכא דל"ש זה דאחר אירוסין הי' מומין הללו ממילא אוקי ממונא בחזקת מרי' ועם זה הי' ניחא דל"ק קושיא התוספות והרשב"א ז"ל בחידושיו על דברי הגמרא התם תרתי והכא חדא דכאן נמצא כ"ה דדינא קמא לא שייך הכא דהטעם הוא רק משום דעדין לא נעשה מעשה אך דחיק קצת בלשון הגמרא דלפ"ז צריך לומר דאמאי לימא היא למה נימא ב"נ כ"ה דדינא בתרא אך תירוץ השני לפי' הנ"י **(לפי דעת התוספות הוא פשוט אך קשה מכלה בית אביה וקדושין וצריל לעיין בזה)** הוא פשוט מחמת אפוקי ממונא והיפך ת"ק תרתי לא דחיין מקמי חדא ובלא"ה לא קשה מהא דמקשה הגמרא מחמור בס"א דחזינן ריעותא בדבריו שאינו אומר סימן בגוף החמור ואין לו עדים ט"ע דהחמור ועיין בדברי התוספות יבמות דף קט"ז שוב ראיתי שדברי אשר כתבתי לעיל ש להם על מה שיסמכו מדברי הראשונים ז"ל שכתבו בדין בהמה שנשחטה ונמצאת טריפה אם יש לתלות שנטרפה סמוך לשחיטה ממש חלבה מותר למפרע ובאם אי אפשר לתלות בסמוך לשחיטה אסור אפילו זמן רב קודם עד שנים עשר חודש והיינו ממש כדברי הנ"ל כאשר אבאר טעם פלוגתם ומחלוקתם בזה דהמתירים הוא מטעם דס"ל דרובא עדיף מחזקה וכל במה דלא ידעינן דנטרף בתר רובא שדינן להו וגם לא היה אפשר באותו פעם לידע בשום אופן וכהיתרא היא לגבן ולכך לא חיישינן כלל וטעם האוסרים דלא חשיבא להו האי רובא כלל ולכך אסור למפרע מזמן לזמן הוא ודעת הרשב"א ז"ל ודעמי' דלא מפלגי בין חזקה לרובא כלל אך דלשחיטתה הוא כמו המקום שגורם לנו לספק ונולד הספק כמו גבי רשיות **(דמקודם לא היינו מספקינן בזה ולא היה אפשר לברר אך בשחיטתה נכנס הספק דלמא טריפה היא וצריך לבדוק במידי דשכיחי כגון בריאה ומיקרי הולדת הספק הוים על ידי שינוי מעשה דהוי כמו שינוי מקום אפשר לענין זה.)** ואם אפשר לתלות הטריפות בסמוך לשחיטתו אמרינן כ"נ כ"ה ובאם א"א לומר שבאותה שעה אין לומר כ"נ והרי היא טריפה לפנינו כמו גבי נמצאו עלי' מומין ועודה בבית אבי' וכן גבי מת אם אפשר לומר באותו זמן השאיל בגדיו או מכר או החליף וכו' חיישינן ואם לא לא תלינן בשנוי כלל ולא חיישינן לזה כלל ואע"ג דבנטבע חיישינן משום דנוכל לומר דבמקום הזה רחץ על גבי הנהר עם חבירו והחליפו בגדיהם אם בכוונה או שלא בכוונה ואפשר דכל הנהר כמו מקום אחד הוא דזה סיבת מיתתו וניחא טפי אבל בנידן דידן דאין שום חשש שבא אחר לכאן ולמה נימא שהיה בכאן שני אנשים זה השאיל וזה שאול או מוכר ולוקח וגם אין לומר בכאן חזקת מרא קמא דבגדים דהא וודאי דלא השאיל כמה טיליביס לאיש אחד וגם את הבילעט לא השאיל ועדיף טפי מארנקי וכו' דהכא מתחייב בנפשו אין לנו לחוש רק למכירה את הטיליביס אם יתברר בהו סימן מובהק ביותר וכבר אין בהם חזקת מרא קמא ולאבידת הפראשפורט או לגניבה והנה הוא דכר שאינו שוה כלום לא שייך חזקת מרא קמא וכי על פי צלוחיתו הוא צריך **(וא"ל דמכל מקום חזקת מרא קמא בשאר המלבושים זה לאו כלום הוא דלאו עליהם אנו דנין ואטו בהאי דיצחק ר"ג לימא דלא נשאר כל מאומה בביתו ולא איכפת לן בהא נמי לא חיישינן לחזקת א"א של אשתו דזה ממילא הוא כיון דאין אנו דנין על זה:

)** ולגניבה ואבידה של טיליביס של אחרים ג"כ אין לחוש מחמת חזקת מרא קמא דהא בין כך ובין כך הם של אותו האיש אך לזה צריך ראי' או ע"א שהם של אותו האיש ועוד מאן לימא לן דחיישינן לשאלה משום האי טעמא היכא דחזקת כאן נמצא כ"ה הוא לנגדו ובלא חזקת כ"נ כ"ה עומדת נגדו חזקת הגוף ונגד חזקת ממון גבי חמור לדעת הר"ף והרמב"ם ז"ל ואי קשה הא מתניתין סתמא קתני משמע אפילו אם הוא במקומו אפשר לומר דל"ק דהתנא דיבר בהווה דזה וודאי מלתא דלא שכיחי שיהיה בביתו ולא יכירו רק מלבושים והוא כמעט רחוק המציאות ומתניתין לאו בהכי מיירי כדקתני אין מעידים אלא עד וכו' ולדעת המקילין הוא דווקא בשלא נמצא שלם ודבר רחוק הוא שימות בביתו ולא יהיה שלם ולדעת ר"ת ז"ל