בת עין ריד

בחי' שתפסו בו אבותינו כנ"ל ופינחס שהי' צדיק גמור בחינת יו"ד לכן נעשו לו אז עשרה ניסים בחי' יו"ד ובזה המשיך על העולם בחי' קדושה בחי' תשובה ונעשו בחי' ה"א בחי' רוח נשברה בגודל הכנעה ומיעוט בחי' לבנה ונסתלק מהם בחי' גסות בחי' חמה וזהו פינחס וגומר השיב את חמתי מעל בני ישראל פי' שהשיב מהם הבחי' חמה בחי' גסות הרוח והכניס להם בחי' לבנה כנ"ל

עוד ג"ל בפרש"י לפי שהשבטים היו מבזין אותו הראיתם בן פוטי שפיטם אבי אמו וכו' ויחסו אחר אהרן וי"ל הלא גם השבטים היו יודעים שהוא בן אהרן אלא שהיו מסתכלים גם בצד של אמו שהיה בן פוטיאל ומה מתרץ מאמר השבטים ולהבין זה הנה אמחז"ל הקנאה והתאוה והכבוד מוציאין את האדם מן העולם והענין הוא שבחי' קנאה הוא רא"ש והתחלה לכל העבירות שהוא בחי' עין רעה שבעבור שעינו רעה בשל אחרים ויתקנא בהם הוא בא לשאר עבירות ממילא ובחי' זו היתה התחלת הרע בעולם ע"י קין שנתקנא בתאומתו של הבל ועי"ז בא לידי שפיכת דמים ומזה היתה התחלת התפשטות קנא דמסאבותא בעולם כדאיתא ולזה נקרא קי"ן בחי' קנאה בחי' קנא דמסאבותא וזהו היתה בחי' יתרו שנקרא קי"ני שנפרד מקין שהיה לו בחי' קנאה ונקרא יתרו כיון שהיה מתקנא ומתאוה לבחי' יתר"ו בחי' מותרת תענוגי עוה"ז ונקרא פוטיאל שבבחי' קנאה פיטם עגלים לע"ז היינו ע"ז שבגופו של אדם זה היצה"ר שנקרא אל אחר היינו שע"י קנאה נתגבר ונתפטם היצה"ר שלו ואמנם יש בחי' קנאה בקדושה כמו ותקנא רחל באחותה שהוא בחי' קנאת סופרים תרבה חכמה שנתקנאה רחל במצות ומעש"ט של לאה והפכה את בחי' קנאה של בחי' גשמיות שהוא בחי' קנא דמסאבותא בחי' פיטום לאל זר הוא התגברות היצה"ר כנ"ל ונתדבקה בבחי' קנאה דקדושה ונתבטל בחי' א"ל ז"ר היצה"ר ונעש' בחי' רח"ל גימ' א"ל ז"ר נולד מבחי' רח"ל בחי' יוסף דקדושה בחי' תוספת קדושה שנתהפך מבחי' ק"נאה לבחי' יוס"ף גימ' קנא"ה ולכן לא נתנה התורה לישראל בעולם עד שנתגייר יתרו ולא קודם לכן כיון שהיה התגברות בחי' יתרו בחי' קנאה בחי' פוטיאל הנ"ל בחי' קנא דמסאבותא לזה לא נתנה התורה עד שנתגייר יתרו ונעשה בחי' ג"ר היינו שהבין שכל התאות ותענוגי עוה"ז הם רק בחי' גר לגור מעט ולא להשתקע היינו שאינו דבר קיים שיהא ראוי להתאות ולהתקנאות לדבר זה ואין ראוי להתקנאות כ"א לבחי' דבר קיים בחי' מע"ט בחי' קדושה שהוא דבר קיום לעד ולעולמי עולמים ואז בבחי' ג"ר זה נתהפך ונתבטל בחי' א"ל ז"ר הנ"ל ואח"כ נתנה התורה בעולם לכן מה מאד צריך האדם להזהר בבחי' קנאה שתהיה רק לשם שמים וכאשר ראו השבטים גודל הקנאה של פינחס שמסר נפשו ע"ז וסברו השבטים שאפשר ח"ו לא היה הקנאה בשלימות הקדושה רק בבחי' פוטיאל בחי' פיטום עגלים לע"ז כנ"ל וט"ז מעיד הכתוב ואמר אלעז"ר ב"ן אהר"ן גימ' יתר"ו לרמז שתקן בחי' יתר"ו וזשאה"כ ואלעזר בן אהרן לקח לו מבנות פוטיאל לו לאשה ולכאורה מלת לו הראשון הוא למותר אלא לפי"ז יתפרש שאלעזר לקח ל"ו פי' שתקן בעצמו בחי' פוטיאל עד שהיה בשלימות הקדושה והוא בחי' בקנאו את קנאתי בתוכם בחי' קנאה רק לה' בלבד ולא היה ח"ו שום תערובת רע רק כולו טוב והוא בחי' כהן דקדושה שמה שהיה בתחלה בחי' כהן מדין נעשה אח"כ כהן דקדושה והנה קין היה מסטרא דנחש שנתקנא באדם וחוה ומתאוה למותרות שרואה באחר יותר מבעצמו והיפך מזה בחי' אהרן הכהן וראך ושמח בלבו שלא קינא על גדולת אחיו ובעבור זה זכה ללבוש חשן על לבו כמבואר ברש"י זה והנה חשן היפך נחש וכן צריך כל האדם להשתדל בזה להפכא חשוכא בחי' נחש בחי' סט"א לנהורא היינו שיהיה כל תאותו וקנאתו בחי' קנאת סופרים לשם ה' שנזכה לזה כיה"ר

עוד יש לפרש ענין פי' רש"י הנ"ל ע"ז הדרך ויתבאר גם כן ענין בנות צלפחד הנה נודע שעיקר שלימות של, כל הנבראים של דצח"מ הוא המדבר ועיקר שלימות ותכלית של כל אברי האדם הוא בחי' הדיבור בקדושה לשם יחוד קב"ה ושכינתיה היינו לאחר שמתקן כל האברים ומקדשם אזי יוכל להיות ע"י הדיבור יחודא שלימא אבל אם אינו מתקן האברים אינו יכול להיות תיקון ע"י הדיבור ועיקר