בת עין רח

היה מחמת שעם ב"י רבים המה מה לי אם רבים אם מועטין מאחר שנצחו לשני המלכים הגדולים האלו ראוי לו לפחוד ונ"ל ענין זה במה שנבאר מקודם פי' הפ' אחות לנו קטנה ושדים אין לה הנה בהשקפה הראשונה לא ידענו המכוון בפסוק זה ונראה לפרש ע"פ הפ' אלה תולדות השמים והארץ בהבראם ואמרז"ל בהבראם באברהם כי נודע שעיקר בריאת שמים וארץ היה בכ"ב אותיות התורה וכמאה"כ בדבר ה' שמים נעשו וכמאה"כ ואהיה אצלו אמון א"ת אמון אלא אומן כמאמר הזוה"ק באורייתא ברא קוב"ה עלמא ובאורייתא מתנהג עלמא היינו בכ"ב אותיות התורה שהם נכללים בה' מוצאות הפה וזהו בה' בראם היינו בכ"ב אותיות התורה היוצאים מה' מוצאות הפה ברא עלמא וזהו עיקר לראות שיהיה דיבורו של אדם ופיו תמיד בקדושה שלא לחלל ח"ו פיו במאכלים יתרים ודיבורים בדברים בטלים ושלא לדבר שקר ח"ו כמאמר הזוה"ק ע"פ כל עמל אדם לפיהו בגין דלא נטר ליה וזהו כוונת הפסוק שפת אמת תכון לעד ועד ארגיעה לשון שקר כי זאת נודע שעיקר הדיבור בשלימות הוא לשון הקודש וגם דווקא בארץ הקדושה אבל בחוצה לארץ מתגבר לשון שקר וזהו כוונת הפסוק שפת אמת תכון לעד כוננת לשון עבר לא נאמר אלא תכון לשון עתיד מחמת שזה עתיד להיות כשיהיה הדיבור בשלימות בבחי' אמת אבל לא עכשיו כי כאן לשון שקר מתגברת ולזה כוונו רז"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבה"כ כי זאת ידוע שבתי כנסיות יש בהם מבחי' קדושת ארץ ישראל כמאחז"ל עתידין כל בתי כנסיות שילכו לארץ ישראל מחמת שיש בהם מבחי' קדושת א"י ולעתיד יתקבצו לשרשם ולזה ילכו לא"י ומחמת זה אין תפלתו של אדם נשמעת בחוצה לארץ אלא בבה"כ שמחמת קדושתה יכול הדיבור להיות בשלימות כמו בארץ ישראל אך העיקר הוא שלא להפריד ח"ו דבוריו ופיו ומחשבתו מהקדושה כי זה הוא עיקר שלימות האדם להיות מחשבתו דבוקה בהשי"ת תמיד כמאה"כ ויהי האדם לנפש חיה ות"א לרוח ממללא והוא לשון הקודש היינו לדבר אמת ולא לדבר שקר כל עיקר שלא להוציא ח"ו הכ"ב אותיות חוץ לקדושה ולזה אותיות אמת כלליות של הכ"ב אותיות ראש תוך סוף ולזה כוון הכתוב האותי לא תראו היינו שצריך ליראה וליפחד מהאותיות הקדושים שלא להפרידם ח"ו מבחי' הקדושה וזהו בחי' רוח הקודש וזהו שאנו מבקשים א"ל ת"שליכנו מ"לפניך ר"ת א"מת ורוח קדשיך א"ל ת"קח מ"מנו ג"כ ר"ת אמת היינו שבבחי' אמת יכולים לבא לבחי' רוח הקודש וזה ג"כ מה שאנו מתפללים וטה"ר לבנו לעבדך באמת טה"ר בגימ' רו"ח היינו לרמוז על הדבר האמור למעלה שע"י בחי' אמת יכול לבא לבחי' רוח הקודש רוח ממללא וזהו בחי' האבות הקדושים וזאת ידוע שאות שין מרמז לבחי' אבות שין דתלת ראשין מרמז לתלת אבהן ולוה ב' של יעקב הוא שין באת בש וק' של יצחק הוא ד' באת בש והמם של אברהם הוא יוד באת בש לרמז על שם שד"י הוא שם ההשפעה כמאה"כ ואל שדי יתן לכם רחמים לשון שדים המשפיעים חלב לתינוק וזהו פי' הפסוק אחות לנו קטנה וגו' פי' עכשיו הדביקות להבורא ב"ה הוא קטן למאוד אחות לשון דביקות והתחברות והוא עתה בבחי' קטנה מחמת התגברות השקר ולזה ושדים אין לה שאין אנחנו יכולים להשפיע עלינו אכן אי"ה בא"י יהיה הדיבור בשלימות בלה"ק ואז יהיה ג"כ בחי' שדים בחי' השפעה רוח ממללא כנ"ל כי שם יוכלו לבא לבחי' אבות כנ"ל ולזה ושדי"ם בגימ' שי"ן במילואו ושין מרמז לתלת אבהן כנ"ל וזאת נודע כי ארץ סיחון ועוג הוא מעבר לירדן יריחו ויריחו הוא לשון ירח וירח הוא בחי' דיבור כי כמו שהירח לית לה מגרמה כלום רק שהיא מקבלת אורה מאור השמש אשר מאיר לתוכה כך הדיבור צריך להיות דבוק אל המחשבה שלא להפריד הדיבור מן המחשבה כנ"ל ולזה כשבאו ישראל לארץ סיחון ועוג התחיל להתנוצץ אור קדושת א"י עליהם והתחילו לתקן הדיבור שיהיה בשלימות כי עיקר בחי' לשון הקודש הוא בבחי' ארץ הקדושה ובזה הם יכולים לכבוש ולשלוט וזהו וירא בלק את כל אשר עשה ישראל לאמרי היינו שכבשו ארץ סיחון ועוג ששם יכולים לתקן בחי' הדיבור ויוכלו לכבוש ואפשר שע"ז מרמז תיבת לאמ"רי היינו בחי' האמי"רה והדיבור לרמז על האמור למעלה וזהו ויגר מואב מפני העם מאוד כי רב הוא היינו בבחי' ר"ב הו"א בגימ'