בת עין קצא

לבאר מה שיש עוד לדקדק במה שפירש"י ע"פ ויהי ביום כלות משה כלת כתיב חסר מפני שביום הקמת המשכן היו ישראל ככלה הנכנסת לחופה ע"כ ולכאורה תמוה שהכתיב היא ג"כ כלות בוא"ו ונוכל לומר בד"ז דהנה יש שני בחי' עבדות האחד מי שמשתוקק ונכספה וגם כלתה נפשו לאהוב את הש"י במס"נ ממש ובכל לבו ובכל מאודו היינו שאין חפץ כלל בהנאת עצמו רק לעשות רצונך אלקי חפצתי ואינו חפץ בשום דבר מהנאת גשמי רק לעשות רצון בוכ"ע ב"ה בכלות הנפש ממש ואינו חפץ כלל בקבלת פרס לא בשמים ולא בארץ כמאה"כ מי לי בשמים ועמך לא חפצתי בארץ כלה שארי ולבבי צור לבבי חלקי אלקים לעולם והכלל שאינו נחשב בעיניו כלל שום הנאת עצמו היינו בני חיי ומזוני וכדומה מהנאת גופניות ותשוקתו וחמדתו כל הימים הוא רק לאהוב את ה' לקשר ולייחד כל השבע מדות קדושות למקור הקדושה לחי החיים, א"ס ב"ה כמאה"כ לך ה' הגדולה וכו' וכמו שציונו הבורא ית' ואהבת את ה' אלהיך בכל לבבך ובכל נפשך ובכל מאודך ופי' באוה"ח שהוא כנגד בני חיי ומזוני וזה הבחי' מכונה בשם כלה שמיוחד ומקושר רק למקור הקדושה אור א"ס ב"ה שמאיר לכל הנאצלים והנבראים ויצורים ונעשים ומחיה ומהווה אותם ומופרד לגמרי מכל וכל מבחי' חשכות שהוא כל דבר שהוא חוץ ממנו ית"ש וזאת הבחי' השיג א"א ע"ה וזהו מאה"כ בעצם היום הה נימול אברהם וגו' היינו בעצם היום הזה כשהסיר מעליו בחי' ערלה שהוא כנגד ערלת הלב שהוא כיסוי והסתרה מלקבל השפעת אור הקדושה או בא לבחי' נמול היינו לאהבה את ה' בכל ל"ב נ"פש מ"אוד ר"ת נמ"ל ויש עוד בחי' עבדות לפעמים כשנסתלק אור א"ס ב"ה אור הקדושה מעליו בבחי' והחיות רצוא ושוב ונשאר בחי' רשומה אצלו מאור הקדושה ומרשומה זו מעורר א"ע ונכספה וגם כלתה נפשו לבא לבחי' זו ולבו בוער בקרבו כלהבת אש מחמת הצמאון שצמאה נפשו לה' כמאה"כ צמאה לך נפשי כמה לך בשרי בארץ ציה ועיף בלי מים היינו שצמאה נפשו אל ה' כשהוא בארץ ציה ועיף היינו בחי' הסתלקות הקדושה ומחמת זה אוחז ברשומה זו בתוקף ועוז ומחזיק א"ע בגודל התחזקות בלי שום רפיון ועצלות כלל חלילה כמאה"כ אחזתיו ולא ארפנו לבא לבחי' כוסף אמיתי בחי' תשוקה וחמדה רק לאהבה את ה' הנכבד והנורא להיות מיוחד ומקושר למקור הקדושה ולהיות מובדל ומופרד מבחי' חשכות ומחמת התחזקותו ברשומה הזאת בעת שנסתלקה ממנו אור הקדוש מסייעים אותו שיוכל. לבא להתשוקה והחמדה לאהבת השם כמאז ומקדם כמו שהיתה קודם הסתלקות האור הקדוש מעליו כמאה"כ ואף גם ואת בהיותם בארץ אויביהם לא מאסתים ולא געלתים לכלותם היינו אפילו בעת נפילה לארץ ז' עממין שהוא ז' מדות הרעות אעפ"כ לא מאסתים ולא געלתים מלסייע אותם לכלותם היינו לבא לבחי' כלה להיות מיוחד ומקושר רק למדות הקדושה ע"י האחיזה שאוחז ברשימה הנשאר אצלו וגם זה העבדות שאוחז בהרשומה הנשאר אצלו ומחזיק א"ע לבא לתשוקה אמיתית ע"י קיום המצות כגון מצות ציצית ותפילין ושאר מצות גם זה הוא מכונה בשם כלה שעדיין הוא מיוחד ומקושר להרשומה ואינו נפרד מהרשומה הזאת אדרבה הוא מחזק א"ע בכל מיני התחזקות ע"י קיום המצות ומע"ט לבא מבחי' רשומה זאת לבחי' שלימות הקדושה והבוב"ה מקבל תענוג מההתחזקות הזה ג"כ וזה היה עיקר כוונת הבוב"ה בבחי' סילוק אורו אור הק' ממנו כדי שיחזק א"ע במס"נ ממש לבא לבחי' אור הקדוש ויתוסף לו מהבוב"ה אורו אזר הק' בכפלי כפליים ע"י בחי' והחיות רצוא ושוב וזה בזמן שישראל עושין רצונו של מקום ב"ה אז נעשה משמאל ימין היינו שבחי' התשוקה שמשתוקק רק לה' לבדו בכלות הנפש ולא לדבר אחר הוא בחי' ימין וכשנסתלק ממנו בחי' תשוקה זו הוא בבחי' שמאל וכשישראל עושין רצונו של מקום היינו שמשתוקקים לבחי' מס"נ נגד התגברות היצה"ר לבא לבחי' אור הקדושה הוא תשוקתו ומגמתו או נכלל שמאלא בימינא ובזה נתישב מה שיש לדקדק על המשנה בעשרה מאמרות נברא העולם והלא במאמר אחד יכול להבראות אלא כדי להיפרע מן הרשעים וליתן שכר טוב לצדיקים וכו' ולכאורה תמוה וכי ח"ו בעלילה בא לברוא העולם ביו"ד מאמרות כדי וכו' ועוד תמוה אם כיון לזה למה לא ברא כל דבר ודבר במאמר בפ"ע היינו