בת עין קצ

דכא ועיקר הסיבה המביאו לידי בחי' ענוה הוא לימוד התורה נביאים כתובים שהוא חוט המשולש לא במהרה ינתק ואדרבה היא מחזק את האדם לבא לדביקות ה' היינו שבחי' ענוה קובע מקום אצלו ומזה יבא להשראת השכינה שהוא דביקות ה' וזהו כ"מ שאתה מוצא גדולתו פי' כשאתה מוצא גדולתו הוא השראת שכינתו ית' שהוא גדולתו של הבוב"ה מסתמא היה שם בתחילה ענוותנותו היינו בחי' ענוה ושפלות וזהו שם אתה מוצא ענוותנותו ודבר זה אינו יכול לבא רק ע"י תורה שבכתב ונביאים וכתובים ולכך צריך ללמוד בליל שבועות תנ"ך כדי שיקנה לעצמו בחי' ענוה ומזה יבא לדביקות ה' שהוא בחי' השראת השכינה יה"ר שנזכה לזה אכי"ר

אך טוב וחסר ירדפוני כל ימי חיי ולכאורה אינו מובן לשון רדיפה ונ"ל עד"ז דהנה יש שתי בחי' בלימוד התורה א' שלומד תורה לשמה לקיים מצות ה' שציונו ללמוד ולקיים בכדי לעשות נחת רוח ליוצר ובורא כל עולמים ב"ה. ב' שלומד בשביל שכר ועונש היינו שאם יקיים מצות ה' יקבל שכר טוב ואם לא יקיים יהיה להיפך והנה עיקר בריאת העולם היה בשביל התורה היינו שילמוד בתורה בבחי' א' בגין דאיהו רב ושליט עיקרא ושרשא דכל עלמין ואעפי"כ צריך ג"כ לבחי' ב' היינו להאמין באמונה שלימה שיש שכר ועונש שאם אקיים יותן לי שכר טוב ואם לא להיפך ח"ו רק שכוונתו בעבודתו לא יהיה בשביל זה רק לעשות רצון אבינו שבשמים והנה בחי' א' מכונה באות אל"ף שכל כוונתו רק לעשות רצון אלופו של עולם ובחי' ב' מכונה באות ך' שהוא כפוף כך בחינה ב' הוא כפוף וטפל לבחי' א' שעיקר עבודתו צריך שיהיה בשביל בחי' א' ולהאמין ג"כ שיש שכר ועונש וזה מרומז בהלוחות שמתחיל באות א' א"נכי וסיים באות ך' לרע"ך אך בעת שהאדם הוא בבחי' מוחין עלאין אז יכול לעבוד את ה' בשני הבחי' הנ"ל היינו ע"י בחי' התחזקות מעצמו והבא ליטהר וכו' אבל לפעמים שהאדם הוא בבחי' נפילת המוחין אז אינו יכול להיות בב' בחי' הנ"ל ע"י אתערותא דיליה וזה שאמר דהע"ה א"ך טוב וחסד ירדפוני היינו שב' בחי' הנ"ל שמרומזים באותיות א"ך הם טוב וחסד אך אני מבקש מהש"י כשאהיה בבחי' לילה בחי' נפילת המוחין ולא יהיה' באפשרי שאתחזק א"ע לעבוד את ה' בב' בחי' אלו או הם ירדפוני וזהו ירדפוני כל ימי חיי כדאיתא ימי חייך הימים כל ימי חייך להביא הלילות יה"ר שנזכה לוה אמן

איתא בגמרא עשה שבתך חול ואל תצטרך לבריות ויל"ד בזה כמה דקדוקים ואפשר לומר עד"ז דהנה עיקר העבדות הוא לכסות ולהסתיר הבחי' קדושה שיש לו ע"י איזה מצוה שעושה או ע"י תורה ותפלה שיהיה מכוסה מעין כל חי דכשאינו מסתיר ומכסה הבחי' קדושה שלו אז יכול להיות שיפול במחשבתו בשעת מעשה המצות בחי' גסות הרוח ק"ו כדי שבני אדם ישבחוהו או יכול ליפול במחשבתו בשעת עשיית המצוה מחשבה זרה ח"ו בשביל הנאת עצמו כדי שירחמו הבריות עליו ע"י שיראו מעשיו הטובים ואז הוא בבחי' נצרך לבריות היינו שנצרך לבריות או שישבחוהו או שירחמו עליו והנה בחי' קדושה מכונה בשם שבת וזהו עשה שבתך חול היינו הבחי' קדושה שלך תעשה בחי' חול היינו שתכסה ותסתיר אותה עד שתהיה בעיני הבריות בבחי' חול ואז ואל תצטרך לבריות כנ"ל יה"ר שנזכה לזה אמן

סגולה ועצה שיוכל אדם לקשר מחשבתו אל הדיבור בתפלות שבת הוא לראות לקרות הפרשה שמו"ת דווקא ביום ואו עש"ק והטעם כי תורה שבכתב מרמז על בחי' המחשבה ותורה שבע"פ שהוא פירושי התורה מרמז על בחי' הדיבור ע"כ קריאת הפרשה עם התרגום שהוא פירושו שקורא ביום ואו עש"ק עושה פעולה שיהיה דבוק ומקושר אח"כ בש"ק בעת התפילה מחשבתו ודיבורו כאחד: פרשת נשא

נשא את ראש בני גרשון גם הם וגו' למשפחתם הנה לכאורה יש לדקדק למה שינה הכ' בבני גרשון וכתב גם מה שלא כתב כן בבני מררי ועכ"פ הול"ל בזה הלשון נשא גם את ראש בני גרשון ומיותר תבת הם לכאורה אך נוכל לומר שהתורה מרמזת לנו בכאן דרך עבודה ונקדים