בת עין קפט

ידמה בעיניו שהוא רק בבחי' עג"ל גימט' מנח"ה שהיא בחי' ענוה כנ"ל ע"כ אמר אי לאו האי יומא דקא גרים שהוא יום אחד שהוסיף משה מדעתו שהוא בחי' ענוה כנ"ל השי"ת יזכנו לבא לבחי' זו באמת אכי"ר

או יאמר עד"ז ובתחלה נקדים לתרץ קושיית התוספות למה הוצרך הקב"ה לכפות עליהם הר כגיגית הלא ישראל אמרו מקודם נעשה ונשמע והנראה בזה דהנה אחז"ל יום אחד הוסיף משה מדעתו והקב"ה הסכים על ידו ולכאורה אינו מובן מפני מה הוסיף יום השלישי מדעתו מה שלא ציוה אותו השי"ת אמנם יש לומר ע"י גודל הענוה והשפלות האמיתית שהיה במשרע"ה מחמת בושה לא היה רוצה לקבל את התורה תיכף אחר ב' ימים פרישות והוסיף עוד יום אחד כענין מלאכי השרת שלא קבלו את התורה ואינם מזכירים את השם רק אחר ג' תיבות וישראל אחר שקבלו את התורה נזדככו ומזכירים את השם אחר ב' תיבות אמנם קודם קבלת התורה רצה משה דווקא שיעשו דווקא ג' ימים פרישות והשי"ת הסכים על ידו ולפ"ז יש לומר שבאמת לא היה צריך השי"ת לכפות את ישראל לקבלת התורה כיון שאמרו נעשה ונשמע אמנם מחמת גודל הבושה שהיה אז בישראל האיך יקבלו את התורה הקדושה ורצו לעשות עוד יותר פרישות ולכן כפה אותם השי"ת שיקבלו את התורה הק' ביום השלישי דווקא והנה איתא במדרש ע"י בחי' ענוה שהיה במשה שאמר מי אנכי בן עמרם שאקבל התורה זכה ונתנה לו התורה במתנה וקראה הקב"ה על שמו תורת משה והנה ע"י שנתנה לו התורה במתנה לא היה שוכח את התורה כמבואר במדרש משה היה לימד ושוכח עד שנתנה לו התורה במתנה ולוה אפשר לומר שע"כ נקרא יום החמשים חג השבועות שהוא יום השלישי זמן מתן תורתנו דווקא ולא מתן תורתך כי יום החמשים שהוסיף משה מדעתו היה ע"י בחי' ענוה ושפלות באמת ובושה גדולה האיך יקבלו התורה בלא הרבה פרישות וע"י בחי' ענוה ובושה זו נתעכבה קבלת התורה עד יום השלישי ועי"ז נתנה התורה לנו במתנה ונקראת על שמינו זמן מתן תורתנו והנה רב יוסף שהיה בבחי' ענוה באמת כמו דאיתא לא תתני ענוה דאיכא אנא ולא היה מרגיש בעצמו שום מדה טובה ע"כ אמר אי לאו האי יומא דקא גרים פי' שאי לאו האי יומא דקא גרים להראות לנו שבחי' ענוה היא מעלה גדולה שעי"ז נתנה לנו התורה במתנה ונקרא מתן תורתנו כמה יוסף איכא בשוקא כיון שלא היה מחזיק עצמו בשום מדה טובה כמ"ש לא תתני ענוה דאיכא אנא יה"ר שנזכה לבחי' ענוה ושפלות באמת אכי"ר

או יאמר בדרך זה דהנה יש ב' בחי' צדיקים יש צדיק שבכל יום נחשב בעיניו כאילו עומד על הר סיני ושומע אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה ובכל יום מחמת חביבות התורה הם בעיניו כחדשים ויש צדיק שאעפ"י שאינו בכל יום ויום בבחי' זו עכ"פ בהגיע החג הקדוש זמן מתן תורתנו חב השבועות אז חוזר הדבר אצלו לענין ראשון ונחשב בעיניו כאלו היום קבל התורה מפי הגבורה בשמיעת אנכי ולא יהיה לך ואו ערבים עליו דברי דודים ונעשה אצלו כחדשים והנה רב יוסף היה עניו כמ"ש בגמרא לא תתני ענוה וכו' אעפ"י שהיה בכל יום בבחי' הנ"ל אעפ"כ אמר אי לאו האי יומא דקא גרים שמחמתו אני בא לבחי' הנ"ל כמה יוסף איכא בשוקא

או יאמר עד"ז דכלל הדבר שאי אפשר לבא לקבלת התורה רק ע"י הכנה ועיקר ההכנה הוא ע"י בחי' ספירה שסופר בכל יום ויום היום יום יו"ם ע"ה גימטר' א"ל הוי"ה כמ"ש בכתבים ועי"ז ממשיך עליו קדושה שיוכל לבא לקבלת התורה וזהו אי לאו האי יומא דקא גרים וכו' יומא גימט' א"ל הוי"ה שהוא בחי' ספירה לא היה אפשר לבא לקבלת התורה וכמה יוסף איכא בשוקא

איתא בגמרא כ"מ שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו דבר זה כתוב בתורה וכו' ולכאורה קשה שמתחילה אמר כ"מ הוא כלל בכל התורה ואח"כ פרט רק בשלשה מקומות אלו ונוכל לומר בד"ז דהנה הבוב"ה השרה שכינתו על הר סיני שהוא נמוך שבהרים שאין הבוב"ה משרה שכינתו שהוא גדולתו רק במקום שיש שם מקודם בחי' ענוה כמאה"כ אני אשכון את