בת עין קפד

אותך על בחי' ע"ב מרמז על בחי' חסד גימט' ע"ב וענן מרמז ג"כ על חסד כנ"ל ר"ל שתסתכל תמיד במדת החסד היינו שהכל הוא רק בחסדו ית' ולא מכוחו של אדם ועי"ז תגיע למדת האמונה והבטחון אלא שמשרע"ה כבר הסיר מעצמו בחי' זו שהוא נקרא מנעלים כנ"ל כשאמר לו הקב"ה של נעליך ע"כ תירץ הכ' ואמר בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו' ר"ל שמה שאני מזהיר אותך הוא רק בעבור ישמע העם שתלמוד את העם ע"ז כדי שיוכלו להגיע לבחי' תורה אור כנ"ל וכן עשו ישראל והתחזקו במדת האמונה והבטחון וההתחלה היתה בחג המצות היינו יצי"מ שיצאו באמונה ואכלו עוגות מצות וטעמו בהם טעם מן ואח"כ התחזקו עוד בבחי' הבטחון עד שהיה לבם פנוי מכל וכל רק לעבודת הש"י וקבלו את התורה אור על הר סיני עד שפסקה זוהמתן שנזדככו מכל סיג ופגם כידוע ונעשו בחי' משכן ואוהל מועד והקב"ה השרה שכינתו בתוך כל או"א כמאה"כ ושכנתי בתוכם וגו' ועיקר ההכנה צריכה להיות תחלה בבחי' אמונה ובטחון ובו גנוז בחי' קדושה ומרומז במלת בט"ח שהוא במלואו כזה בי"ת טי"ת חי"ת מילואו של כל אות הוא י"ת גי' קדוש משא"כ בשאר כל האותיות מהא"ב וע"ז נקרא בטחון בחי' כיסוי מפני שהוא כסוי ונרתק לבחי' הקדושה ואי אפשר לבא לבחי' הקדושה עד שמגיע תחילה להכסוי שלה היא בחי' בטחון וזהו שהזהיר הכ' לעבודת בני קהת באוהל מועד קודש הקדשים ונתנו עליו כסוי עור תחש ושמו בדיו וכו' ולא יבואו לראות כבלע וגו' פי' שהזהיר הכ' להעוסקים בעבודת אוהל מועד קודש הקדשים פי' בהעוסקים ומשתדלים להיות בעצמם בחי' אוהל מועד שילכו ממדריגה למדריגה היינו שיגיע תחילה לבחי' כסוי העור היינו לבחי' בטחון ואח"כ ושמו בדיו ר"ל מדריגות שהמדריגות נקראים בשם בדים כמאה"כ בד בבד יהיה ר"ל שילך ממדריגה למדריגה תחלה בחי' בטחון ואח"כ ה ללמוד תורה והתורה תאיר עליו אור הקדושה ויזדכך בתכלית הזיכוך ואח"כ יהיה בחי' אוהל מועד אבל לא יתפוס את המרובה תחילה לדלג לבחי' גדולה בלי הכנה מקודם וזשאה"כ ולא יבואו לראות כבלע את הקודש פירש"י בלא הכיסוי והנרתק ומתו רק לילך ממדריגה למדריגה בד בבד כנ"ל ועתה נבוא לביאור סדר הכ' וידבר ה' אל משה במדבר סיני וגו' פי' שהיו ישראל בבחי' מדבר סיני בחי' אמונה ובטחון כמאה"כ לכתך אחרי במדבר ועי"ז באו לבחי' אוהל מועד פי' שנעשו ישראל בעצמן בחי' אוהל מועד כנ"ל ומפרש הפ' עוד יותר ואמר באחד לחודש השני פי' מאין היה להם כח זה לבא לבחי' אוהל מועד ואמר הכ' באחד לחודש השני פי' מן המן שניתן להם בחודש השני ועי"ז נתחזק בהם בחי' אמונה ובטחון שהאמינו בה' אחד ובטחו בו וזה היה בחודש השני החיזוק הנ"ל בבחי' אחדות ועי"ז הוקם המשכן בשנה השנית לצאתם מארץ מצרים ומרומז באמרו לצאתם מארמ"צ לפי שכל בחי' זו בא להם בהכנה מארמ"צ שיצאו באמונה כנ"ל והלכו בד בבד ממדריגה למדריגה עד שהגיעו להר סיני וקיבלו התורה ונעשו אז בחי' אוהל שהשרה הקב"ה שכינתו בתוך כל או"א שנזכה לזה אכי"ר

ונסע אהל מועד מחנה הלוים בתוך המחנות כאשר יחנו כן יסעו איש על ידו לדגליהם. ולכאורה תיבת איש על ידו המה מיותרים אך נ"ל שהתורה הקדושה מורה לנו דרך עבודה בזה דהנה עיקר בחי' אוהל מועד הוא בשביל ושכנתי בתוכם לשכון בתוך כל אחד ואחד מישראל ועיקר הסיבה המביאה לזה להשרות שכינתו בתוכינו הוא בחי' ענוה כמאמר הכ' אני אשכון את דכא היינו להבין ולהשכיל שהכל הוא מצד חסדו ית' חסד חנם ולא מצד מעשיו רק הבוב"ה וב"ש זוכר חסדי אבות ועושה חסד חנם לבניו ובחי' ענוה זו הוא בחי' דעת כמ"ש בספר תוי"י מ"ש בכתבים שבחי' דעת כולל חו"ג פי' שצריך לדעת שמצד מעשיו הוא רק בחי' גבורה וכל מה שהקב"ה עושה עמו הוא רק מצד חסד הבורא ית"ש ועיקר הסיבה שמזה יבא לבחי' דעת הנ"ל הוא זה כשאדם מאמין שהבורא ית"ש הוא מכה"כ ולית אתר פנוי מיניה מתבונן תמיד בגדולת הבוב"ה ומחמת זה רואה תמיד שפלות ערכו ומבין ומשכיל שמצד מעשיו הוא רק בחי' גבורה והכל הוא מצד חסד הבוב"ה ועד"ז נוכל לומר שזה מרמז לנו התוה"ק במה שלפעמים כתיב בתורה נשיא לבני גד אליסף בן דעואל ולפעמים כתיב בן רעואל דהנה