בת עין קפג

מדות הרעות בנוקבא דתהומא רבא כי זה הוא מפתויי היצר להכניס בלב האדם יאוש גמור ולהחליט בדעתו שאין ח"ו עזר ותרופה למכתו אבל האמת הוא כשאדם יודע מזה שהוא בנוקבא דתה"ר היינו בזיין מדות הרעות ומחמת זה יש לו לב נשבר ונדכה ומחמת זה מתחזק את עצמו בלימוד התורה אז בוודאי אור התורה ושבירת לבו ימשיך אותו מתהומא רבא ויעלה אותו למקורו ושרשו למעלה מעלה וזה מרמז לנו התורה הק' ואף גם זאת וגו' בארץ וגו' היינו אפילו ח"ו כשאדם נפל לארץ ז' עממין שהם ז' מדות הרעות אעפ"כ לא מאסתים וגו' לכלתם היינו שלא יהיה להם תקומה ח"ו מפני מה בגין כלה דיליה תיבת כל"ה נוטריקון כ"פיפת ל"ימוד ה"תורה שעי"ז יכול למשוך אותו מנוקבא דתה"ר ויעלה אותו למקורו אכי"ר: חסלת ספר ויקרא ספר במדבר

וידבר ה' אל משה במדבר סיני באוהל מועד, באחד לחודש השני וגו' והקשה בספר אור החיים בסדר הפסוק שבהודעת המקום כתב כלל תחלה ואח"כ הפרט ובהודעת הזמן כתב הפרט ואח"כ הכלל ותירץ שם יעו"ש וגם אני אענה חלקי בעז"ה מה שנלע"ד בסדר הפסוק הנה ידוע שעיקר ושורש העבודה היא האמונה כמאה"כ וצדיק באמונתו יחיה וגם בטחון כמאה"כ בטח בה' ועשה טוב שכן ארץ ורעה אמונה הרי שזהו העיקר לבא תחלה למדת האמונה ובטחון אמנם מצודה פרוסה על כל חי הוא בקשת הפרנסה לחם לאכול וכו' וזהו המצודה שבו ניצוד האדם ומבקש לחמו בתחבולות וערמימיות וסובר שכוחו ועוצם ידו תעשה לו ואינו בוטח ומאמין בה' שבוודאי יזמין לו פרנסתו וחיי נפשו כי מאן דיהיב חיי יהיב מזוני וכש"א הבעש"ט זללה"ה שמה שאחז"ל ומצודה פרוסה על כל החיים פרוסה הוא מלשון ע"מ לקבל פרס ופי' פרס מלשון פרנסה וזהו מצודה של פרנסה הוא על כל חי שמבקש פרנסתו ונטרד מאוד ואין לבו פנוי לעבודת ה' עכ"ד אבל כשיסתכל האדם תמיד בהאמת ויאמין ויבטח בה' שהוא יזמין לו פרנסתו בחסדו הגדול וברצונו הטוב כמאה"כ פותח את ידך ומשביע וגו' ויאמין ויבטח בחסד ה' שיזמין לו פרנסתו וכל צרכיו בלתי התחכמות שלו וערמימיות אזי ממילא יפנה לבו מכל תחבולותיו ויהיה לבו נכון ובטוח בה' לעסוק רק בעבודתו ית' ובתורתו תורה אור שהתורה תאיר עליו אור הקדוש שילך ממדריגה למדריגה עד שיזכה להיות בבחי' משכן מישכון בתוכו שכינתו ית' כמו שנתבאר לעיל כמה פעמים וזהו שאמרז"ל לא נתנה תורה אלא לאוכלי מן פי' מן היה להם בחי' אמונה ובטחון כמאה"כ זכרתי לך חסד נעוריך וגו' לכתך אחרי במדבר וגו' וגם צידה לא עשו להם כי האמינו בה' ובטחו בו לכן ניתן להם המן ושמלתם לא בלתה מעליהם ולא היו טרודים בפרנסה והיה לבם פנוי רק לעבודת השי"ת ולכן ניתן להם התורה אבל אח"כ כשמגיעים לבחי' התורה והתורה אור מאיר בם תוספת קדושה אזי אין צריכים לבחי' זו של בטחון שהיא קטנה וזה שאמר הקב"ה למשרע"ה קודם דיבורו בסנה של נעלי"ך וגו' שבחי' בטחון נקרא מנעלים כמאה"כ מה יפו פעמיך בנעלים מפני שהוא מדריגה תחתונה ואי אפשר לבא למדריגה עליונה קודם לה לכן צריך האדם להתבונן תמיד בחסד ה' ר"ל להבין איך שהכל אינו בא רק ברצון ה' ובחסדו ולא מכוחו של אדם כמאה"כ וא"ד יעלה מן הארץ והשקה וגו' והענן אינו בוודאי כח אנושי רק חסד ה' ובענן שהוא בחי' חסד הוא משקה את כל פני האדמה אבל משרע"ה שעלה למדריגה גדולה לבחי' תורה אור וכבר עבר זאת המדריגה אמר לו הקב"ה של נעליך ר"ל אותו המדריגה קטנה בחי' נעליך וזהו שאמר הקב"ה למשרע"ה קודם קבלת התורה הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך פי' הנה אנכי בא אליך ומזהיר