בת עין קלו

דאיתא חסידים הראשונים היו שוהים שעה אחת אודם התפלה והמכוון היה בשביל התבוננות הנ"ל לבא להמשכת קדושה העליונה אור א"ס ב"ה משם העצם ב"ה והנה בחי' לב נשבר הוא י"ו כמה דאיתא ובחי' עבודה עד"ז מרומז בפסוקים אלו וזהו ויקרא אל משה היינו בחי' י"ו קרא אל משה ע"י שפלות שהיה במשה שהוא בחי' י"ו שבירת תיבת ל"ב מחמת זה זכה וגרם להמשיך קדושה בחי' הקריאה וזהו ויקרא א' זעירא מרמז על בחי' הכנעה שהיה במשה שזה גרם לכ"ז לבחי' המשכת הקדושה של השכינה בחי' אורות עילאין מאלופו של עולם ב"ה וזהו ויקרא אל משה ע"י שמשה היו בחי' א' זעירא בבחי' הכנעה לכך זכה וגרם בחי' ויקרא היינו המשכת אורות עילאין מאלופו של עולם שמרומז בתיבת ויקרא גימטר' אור אל"ף שאות א' מן תיבת ויקרא הוא לכאן ולכאן וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר יש בהן כ"ה אותיות שעיקר שנתיחד הדיבור אליו הוא ע"י בחי' כ"ה גימטר' דכא וגמר אומר הכתוב אדם כי יקריב מכם קרבן לה' היינו כשאדם רוצה לקרב א"ע לקדושת השם ע"י המשכת השראת השכינה בתורה או בתפלה מן הבהמה וכו' תקריבו את קרבנכם היינו מקודם צריך להתחיל ולקרב לקדושת ה' את כל הבחי' הבהמיות אשר עשה עד עתה ע"י בחי' תשוב' בהתבוננות בשכלו גודל הפגמים שנעשה בעולמות העליונים על ידו וע"י מעשיו ועי"ז ישבור לבו בקרבו בגודל אימה ופחד ויראה ובושה והכנעה לפני הבוב"ה ואז יעבוד את הבוב"ה באהבה ויראה אמיתית ועי"ז יתקרב כל בחי' הבהמיות שעשה מקודם לבחי' הקדושה העליונה וגורם להמשכת אור ה' ממקור החיים חי החיים ב"ה ע"י העבודה בתורה ותפלה באהוי"ר אמיתית ונוכל לומר שע"ז מרמזים פ' שקלים ופ' זכור היינו שבחי' שקלים רמז אל בחי' שיקול הדעת בהתבוננות כנ"ל ומזה בא לבחי' זכור גימט' או"ר כ"ו היינו ע"י שיקול הדעת בהתבוננות הנזכר יבאו לבחי' המשכת אורות עליונים משם העצם ב"ה גימט' כ"ו וזהו זכור את אשר עשה לך עמלק היינו שתזכו' תמיד מה שעשה לך עמלק הוא היצר הרע בהתגברותו עליך להכשילך בעוונות ולבא מחמת זה לגודל מרירות הלב ועי"ז יעלה ויבא לבחי' בדרך גימט' ב"פ הוי"ה אלהי"ם מרמז על המשכת אורות העליונים משם העצם ב"ה הן למעשים הקודמים שנעשה מעשה בהמיות הן להעבוד' הזאת אשר הוא עוסק בה כמו שדרז"ל ע"פ ה' ה' אני ה' קודם שיחטא אדם אני ה' אחר שיחטא ויעשה תשוב שנזכ' לזה אכי"ר

אדם כי יקריב מכם קרבן לה' וגו' ושחט אותו על ירך המזבח צפונה לפני ה' וגו' הנה עיקר בריה"ע היתה בכדי להיות לו דירה בתחתונים בחי' השראת השכינה שהוא על נמוכי רוח בחי' ענוה ושפלות וכמאה"כ לא מרבכם חשק ה' בכם כי אתם המעט מכל העמים ודרז"ל שאתם ממעיטים עצמיכם לפני היינו בחי' ענוה ולזה היה עיקר חשק ה' באבותינו כמאה"כ רק באבותיך חשק ה' כי האבות היה להם בחי' ענוה באמת שהבינו האמת האיך שכל הגדולה שנתן להם ה' היתה מתנת חנם בלבד וכמאחז"ל אמר הקב"ה נתתי גדולה לאברהם אמר ואנכי עפר ואפר נתתי גדולה למשה אמר ונחנו מה נתתי גדולה לדוד אמר ואנכי תולעת ולא איש ולזה רמזו רז"ל באמר כל מקום שאתה מוצא גדולתו של הקב"ה שם אתה מוצא ענותנותו פי' שבכל מקום שאתה מוצא שהשרה הקב"ה שכינתו וגדולתו אין זה אלא מקום שיש שם בחי' ענוה באמת כנ"ל כמו האבות הנ"ל שהיה להם בחי' א"מ"ת ר"ת א"פר מ"ה ת"ולעת ועי"ז השיגו בחי' ח"ש"ק ר"ת של ח"משים ש"ערי ק"דושה וזהו עיקר בחי' קרבן נוטריקון קרב נון שמקרב עצמו לבחי' נון שערי קדושה שזהו עיקר החשק של ה' ולכוונה זו היתה עיקר בריה"ע ומרומז בפסוק בר"א אלהי"ם א"ת ס"ת אמת מרמז שעיקר בריאת העולם היתה בשביל בחי' אמ"ת א"פר מ"ה תולעת כנגד אברהם משה דוד בחי' חש"ק בחי' ענוה לקרב עצמו לבחי' בינה בחי' נ' שערי קדושה כנ"ל ובבחי' אלו נתקרבו משה ואהרן למשכן היינו אצל אהרן נאמר בזאת יבא אהרן וגו' בפר וגו' היינו בזאת מרמז לבחי' חשק כי זאת גימ' ח"שק בפר מרמז לבחי' אפר שאמר א"א פי' שבבחי' אלו בחי' ענוה באמת בזאת יבא אהרן אל הקדש דווקא וגם אצל משה נאמר ולא יכול משה לבוא אל אהל מועד וגו' היינו שע"י גודל הכנעה ושפלות שהיה למשה ירא לגשת אל אהל מועד לבחי' קדושה כזו שהיה שם