בת עין קלה

כשמתבייש לא זו משם עד שמוחלין לו וכשעבר על מל"ת הוא פוגם בוא"ו תשובה תולה ויוה"כ מכפר עבר אדם על כריתות ומיתות ב"ד תשובה ויוה"כ תולין ויסורים ממרקין עבר אדם על חילול השם ח"ו תשובה ויוה"כ ויסורים תולים ומיתה ממרקת וצריכה תשובה ומס"נ יתרה כדכתיב אם יכופר העון הזה לכם עד תמותון פי' מס"נ יתרה וזהו אדם כי יקריב מכם קרבן לה' היינו כשאדם רוצה להתקרב עצמו לחי החיים קרבן לה' היינו יראה לקרב את עצמו ולתקן אותיות השם בכדי להשפיע על עצמו עוד רחמים ממקור הרחמים אך התחלת התעוררות התשובה הוא הכנעה ולכן כתיב ויקרא בא' זעירא ופרש"י ז"ל ברוח קדשו על תיבת ויקרא לכל דברות ואמירות לכל צויים קדמה קריאה לשון חיבה לשון שמלאכי השרת משתמשין בו וכו' פירוש שבלתי אפשרי ומושג לאדם להתעורר בתשובה כי אם בזעירות והכנה רבה כי פירוש תיבת ויקרא הוא לשון הכנה והנה איתא פלוגתא בגמרא ר' יהודה סבר מצוה לפרט החטא כמשה שאמר אנא חטא העם הזה עשו להם עגל מסכה ור' עקיבא סבר אין צריך לפרט החטא כדוד שאמר אשרי נשוי פשע כסוי חטאה והנה אלו אלו דברי אלהים חיים כי הנה יש אדם שבלתי אפשר לו להשיג זעירות והכנעה רק בפרוט החטא בפרטיות היינו אם הוא ת"ח וריבוי זכיות ומע"ט רק גאוה עצמה בו אדם זה מצוה לפרט החטא בכדי להכניע עצמו בבושה יתירה כי בלא זה לא. יהי' לו כ"כ בושה אמנם אדם שאין לו מעלות טובות זה האדם אין צריך לפרט החטא כי בלאו הכי הוא מוכנע ומושפל בלבבו וזהו פי' חטאת טעונה צפון היינו להצפין את חטאיו שלא יוכלו המשטינים והמקטריגים לעורר עליו דין ולזה יבואר על נכון קושיא דלעיל דהנשיא ומכ"ש היחיד שהם אינם במעלות ובמדות טובות כ"כ ובעצמם וטבעם אינם בגדלות כ"כ טוב להם לטעון צפון להיות מכסים ומצפינים חטאתם אבל אדם גדול כמו הכהן המשיח אשר יוצק על ראשו שמן המשחה זו חכמה או ציבור שבכללם מלאים מצות כרימון שרב מעלתם מאוד בלתי אפשר להם להכניע א"ע בהכנעה יתירה אם לא בהפרט החטא ואזי אפשר להשיג א"ע בבושה יתירה והכנעה רבה ואזי הטוב להם לפרט החטא ומכח זה יגיע להם הבושה והכנעה רבה והכל הוא בצפון כי יפעלו מכח זה המקום לבד שהמקטריגים יהיו נכסים וצפונים מלעורר דין עליהם הלכך באמת גם המה טעונים צפון אך מה שהכתוב לא כתב בפירוש הוא מטעם זה מחמת שצריכים לפרט את החטא כדי להשיג הכנעה וימשיכו חיים ורחמים ממקור הרחמים יה"ר שנזכה לזה אכי"ר: דרוש לפרשת זכור מפרשת ויקרא (מה שאמר הרב זצ"ל בפ' זכור שחל להיות בשבוע זו

) ויקרא אל משה וידבר ה' אליו מאוהל מועד לאמר אדם כי יקריב מכם קרבן לה' מן הבהמה מן הבקר ומן הצאן תקריבו את קרבנכם. ונ"ל ע"ד מוסר דהנה כתיב בתורה בכל מקום אשר אזכיר את שמי אבא אליך וברכתיך והמכוון הוא עד"ז שבכל מקים שאדם קובע א"ע שם לעבודתו ית' הן בתורה הן בתפלה נקרא משכן היינו ששם הוא השראת שכינתו ת' מקור השפע והברכות והנה איתא שבחי' השראת השכינה הוא רק על נמוכי הרוח היינו, מי שיש לו לב נשבר ונדכא כמאה"כ אני אשכון את דכא וכו' דאיתא שלכך השרה הקב"ה שכינתו על הר סיני לפי שהוא נמוך שבהרים אבל מי שיש בו גסות הרוח ח"ו אין אני והוא יכולין וכו' והנה מי שמכין עצמו לעבודת הבוב"ה בתורה או בתפלה א"א לבא לבחי' השראת השכינה בזה המקום רק ע"י שפלות ושבירת לב האמיתי קודם עסקו בעבודתו ית' ע"י התבוננותו במעשיו הקודמים איך שפגם בדיבו' פה ודברים בטלים ובלשה"ר וליצנות איך שפגם בבחי' אמונה ופגם בבחי' גסות הרוח ר"ל ואיך שפגם בבחי' בטחון ובהתבוננו בכל זה יעלה ויבא לבחי' שפלות באמת בגודל מרירות הלב ובושה והכנעה בהאיך אנפין יקום קדם מלכא ואז הוא ממשיך בחי' השראת השכינה ונתקרב אל הקדושה בעבודה שבתורה או בתפלה שאחר התבוננות הנ"ל כמו