עצי חיים על התורה צו

ובזה יתבארו דברי המדרש הנ"ל עפימ"ש רש"י ולמה הביא עליהם חשך שהי' בישראל באותו הדור רשעים ולא הי' רוצים לצאת ומתו בשלשת ימי אפילה כדי שלא יראו מצרים במפלתם וכו' וא"כ היה מכת חשך דין למצרים וגם לישראל וע"כ לא הי' קטרוג בחושך של המצרים מה נשתנו וכו' כיון דגם ישראל הרשעים נלקו באותו זמן וע"כ הסכימו כולם כאחד אפי' מלאכים המקטריגים על ישראל ולא המרו את דברו כיון שלא להם לקטרג והבן. דבר נא באזני העם וישאלו וגו' אחז"ל אין נא אלא לשון בקשה אמר הקב"ה למשה א''צ לישראל בבקשה מכם שאלו ממצרים כדי שלא יאמר אותו צדיק וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, וקשה למה ביקש זאת מידם וכי מעצמם בלי שום צווי לא היו יודעים לשאול להם כסף וזהב כיון שכבר הבטחו מאברהם ואח"כ יצאו ברכוש גדול. עוד הקשו המפורשים ל"ל הטעם שלא יאמר ב) בהם למה לי, ג) מה זה הבטחה לאברהם אבינו ע"ה שיצאו ברכוש גדול הכי אוהב כסף היה ח"ו, והנ"ל עפימ"ש בחוה"ל דמה שאדם עושה מצות ומע"ט הרי הוא עושה בשל עצמו אבל מה שעוסק בענין גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשל אחרים עי' במש"ל סוף שער הבחינה. ועפי"ז פירש הסדש"ש ואיש את קדשיו לו יהי' ר"ל מה שהאדם מתעסק בקדשים היינו מצות ומע"ט המה לו קנין עצמית עיי"ש. והנה כזה בגאולת מצרים שהי' יודע א"א שינצלו את מצרים שישאלו מהם כלי כסף וכלי זהב אבל אם אינה באה ע"י צווי הבוב"ה מה תועלת יש בדבר ואינו שלהם דמה שעוסק בעניני גשמיות הרי הוא כאלו עושה בשדות אחרים וע"כ כשנצטוו מאת השי"ת שישאלו איש מאת רעהו א"כ הי' מצווה בדבר והרי הוא שלהם לעצמם דמה שהאדם מצווה מהשי"ת ועושה הרי הוא שלו. וז"ש כדי שלא יאמר אותו צדיק ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בה"ס דייקא ר"ל דאף אם יצאו ברכוש גדול לא יהי' בהם דהוי כעוסק בשל אחרים וע"כ בבקשה מהם שישאלו ואח"כ אם יהי' מצוה יהי' בהם שלהם ולעצמם, עוד יתבאר כדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וכו' ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם, דהנה בהעיר לב ושים שכל יש לשאול הלא אם ירצה ה' לתת להם נחלת גוים למה לא הנחילם בדרך הטבע ולמה הנסים במצרים הי' הכל עפ"י אות ופלא. ונראה עפי"מ שהביא אאמו"ר זלה"ה בקדיו"ט (השמטות לפ' ויצא) שנודע כי יש שני מיני נסיונות נסיון העוני ונסיון העושר וידוע כי נסיון העושר הוא גדול מנסיון העוני והכ' הזהיר רק על נסיון העושר פן תאכל ושבעת ורם לבבך וגו' ואיתא בסה"ק אשר זהו רק בעשירות הבא בידו ממערכת השמים אשר מזלו גרם לו זהו אשר יוכל להטות לבבו מדרכי החיים אמנם מי שזכה להעשירות מגזירת האומר ועושה לא ע"פ מזל ומנהג העולם זה לא יטה את לבו מדרך ה' כי הלא מאתו לא תצא הרעות ואין לך רעה גדולה מזו אשר יסיר מאחרי ה' ובלתי ספק אשר ה' הנותן לו כסף וזהב ישמרהו ג"כ שלא יזיק לו לעבודתו ית"ש עיי"ש ועי' מ"ש בפ' נשא. וז"ש דהנה עם ה' אלה אשר יצאו מארץ מצרים כדי לעבוד את השי"ת ולקבל התורה פן לא ירצו לקבל רוב טובה כסף וזהב אשר יכולו לרכוש מאת המצריים כי יחושו על נפשותם אולי אם ישבעון טוב כסף וזהב יזיק להם ח"ו לנטות מדרך ה' וע"כ אמר ה' למשה דבר נא לשון בקשה שישאלו ממצרים ויעמדו נא גם בנסיון העושר בכדי שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו אותם קיים בהם היינו נסיון העוני כשהיו עבדים לפרעה הציל ה' את בנ"י אבל בנסיון העושר לא קיים בהם ואולי בזה לא יוכלו עמוד ולכן בקש ה' זאת מידם שישאלו ממצרים כדי להראות אשר גם ע"י נסיון העושר לא יסורו מאחרי ה' ולכן נתן ה' להם נחלת גוים ע"י נסים שלא עפ"י טבע כיון דאם העושר בא שלא עפ"י הטבע אין כאן שום נסיון דהא בזה ע"י ההכרח ה' שומרם ומצילם כדי שלא יצא מאתו הרעה ח"ו והבן. א"י וישאלו איש מאת רעהו וגו' ויל"ד למה הוצרכו ליקח מהם בתורת שאלה והלא אם יאמרו ישראל שיתנו כספם וזהבם בתורת מתנה ג"כ