עצי חיים על התורה צה

לרע וילחם מלחמת חובה עד אשר יכבוש את יצרו ויעקר הרע שבקרבו ובזה יעשה נ"ר להבוב"ה כי בלא היצה"ר צדיק מה פעל ומה גבר בגוברין ויותר במעלה ממ"ה אשר עושים באימה רצון קונם תמיד אשר על כן במעמד הנבחר כשפסקה זוהמתן מישראל ובטל היצר סוכן בם א"כ נתבטל הבחירה מכל וכל כיון שלא הי' בהם עוד נטי' לרע ומה בתקנתן של ישראל גם אם יסגלו בתורה ומצות אם אין בהם מלחמת היצר והמה כמלאכים ע"כ כשחטאו בעגל חזרו למומן בגוף חומרית המושך בחבלי שוא להבלי עוה"ז והאדם אשר ימשוך ידו מהחומר הנ"ל יזכה את ארחו וישמור פקודיו לעשותו והבן. ובזה יל"פ מ"ש רש"י פ' חוקת לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה לפיכך כתב בה חוקה גזירה היא מלפני ואין לך רשות להרהר אחרי'. דהנה הקשו המפורשים על הטעם של ר' משה הדרשן שהפרה באה לכפר על עון העגל והלא חק הפרה עוד במרה נצטוו שהי' קודם למעשה העגל, ולהנ"ל י"ל כיון שמאת ה' היתה זאת המסבב כל הסיבות חטאו ישראל בעגל כדי שיהי' להם נטי' אל החומר ובזה יתעלו במעלה העליונה ע"י שיתגברו כאיש גבורתו ללחום על היצר אשר סוכן באיש וע"כ משו"ז הי' מקודם הדיבור במצות הפרה ובזה הידיעה אשר באה אל הפועל מאת השי"ת לצוות לנו לעשות הפרה תהי' מוכרחת אח"כ לסיבת העגל וזה היה רצונו ית"ש כנ"ל. וזה שפירש"י לפי שהשטן ואוה"ע מונין את ישראל מה המצוה הזאת ומה טעם יש בה ר"ל שהם ישאלו טעם המצוה כי עוד במרה נצטוו קודם החטא א"כ נסתר טעמו של ר"מ הדרשן ולפיכך כתב בה חקה גזירה היא מלפני וקאי על חטא העגל שהיה גזירה מלפני ית"ש כדי שיהי' לישראל בחירה חפשית והיא הנעלה באדם שיתגבר על יצרו וינצחו. והנה נתבאר בס' החינוך להרא"ה פ' לך שרש מצות מילה כי היא תשלום בריאה מסיר הערלה ומגלה עטרה שהיא תוספת בו ומה שלא נברא כן הוא לרמז כמו שתשלום צורתו בגופו הוא ע"י פעולת אדם ככה תשלום צורתו הנפשית הוא ע"י יועיל מעשה ופעולותיו הטובים עכ"ד. מדבריו למדנו דשורש מצות מילה היא לרמז על חפשית הבחירה שיש לאדם משא"כ בכל הנבראים וז"ש הפך את הדם לדם מילה ר"ל דזה היא התיקון חטא העגל ע"י מצות מילה דממצוה זו מוכח דרצון הבוב"ה שיהי' לאדם בחירה חפשית ועי"ז היא מליצה ישרה על ישראל שלא הי' ראוין לאותו מעשה רק שבא החטא על ידיהם כדי שיהי' להם בחירה כנ"ל והבן. נטה ידך על השמים וגו' ובמד"ר הה"ד שלח חשך ויחשיך ולא מרו את דברו אמר הקב"ה למלאכים המצרים ראוים ללקות בחושך מיד הסכימו כולם כאחד ולא המרו, והוא תמוה דמהכ"ת שהמלאכים לא יסכימו, וגם מדוע רק בחשך לא המרו את רוחו. ונראה עפימ"ש בזוה"ק ובאלשיך קשה מזונותיו של אדם כקריעת י"ס, וכי איכא קשיא קמי' קוב"ה אלא הוי קשה למיעבר על דינא ר"ל בעת שקטרגו המלאכים מה נשתנו אלו מאלו וזה הי' מן הקשות שהי' ביציאת מצרים לרדוף את מצרים ולחונן את ישראל והמלאכים משמאילים אשר עמדו להסטין טענו כלפי מעלה מלך במשפט יעמיד ארץ מדוע לא יעשה משפט שלא לישא פנים כי אם או לרחם על כל מעשיו או לכולם ינהג באמת ומשפט והקב"ה ברב עוז ויד חזקה נהג ברחמים לישראל ולא עשה כן לכל גוי כי אם במשפטים הודע להם כפרי מעללם רעה תבא עליהם. ובזה יש לפרש הפ' להלן סוף הפרשה והיה לך לאות על ידך וגו' כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים ודרשו חז"ל להניח תפילין על ידך היינו יד כהה שהיא יד שמאל, ודקדק באוה"ח שם מדוע לא בחר ה' ביד ימין לעשות בו המצוה כי היא המשובחת עיי"ש לפי דרכו ולהנ"ל י"ל כיון שעיקר הנס הי' להעביר את המקטריגים ובלא"ה מי איכא קשי' קמי' שמי' ע"כ צונו להניח תפילין בזרוע השמאלי להראות גודל הנס שעזר לנו הקב"ה מיד המקטריגים והם נקראים משמאילים כנודע והכ' עצמו נתן טעם לזה כי בחוזק יד הוציאנו ה' ממצרים והיינו החוזק יד שהי' קשה להוציאם ממצרים ע"י המקטריגים משמאילים אשר סתם הקב"ה פיהם.