עצי חיים על התורה פג

בכם מכל העמים כלומר מכח שמעריך אתכם נגד העמים וראה שבערך האומות אתם טובים מהם עכ"ד. (ועי' מש"ל בפ' וירא.) ועפי"ז יתבאר כשאמר הקב"ה למשה אנכי אלקי אביך דייקא הבין משה רבינו ע"ה מזה שאינו כדאי מצד עצמו שיקרא לו הקב"ה בשם אלקיו ולא זכה עוד מצד עצמו לבדו לאהבה אותו כ"א מצד זכות אבות היינו מה שהוא מזרע אברהם כו' וע"כ ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל הא' כאמרם ז"ל בירושלמי דערלה דמאן דאכיל לא דילי' בהית לאסתכולי באפי' ומשו"ז לא רצה להביט אל הא' ובזה יתב' מה שאמר לו השי"ת ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים ר"ל ראיתי את עם בנ"י כמו שהם נגד המצרים ובערך המצרים הם טובים מהם ואת צעקתם שמעתי מפני נוגשיו ר"ל ע"י נוגשיו וע"כ ידעתי את מכאוביו שמתי לב להתבונן עליהם דכשצריך להבחין להכיר האחד נגד חבירו מי נדחה מפני מי שייך לשון התבונן לדעת ולשקול במאזני שכל עד כמה הוא שוה בעירוכין יותר מן השני ודברה תורה כלשון בני אדם וא"כ הגאולה ממצרים בזכות עצמם כיון שהם כדאי עכ"פ נגד המצרים והבן. ויאמר משה אל האלקים מי אנכי כי אלך אל פרעה וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלקים וגו' הדקדוקים ידועים, ואפ"ל ע"ד הגמ' יבמות (דף ק"ה) אני ישמעאל ב"ר יוסי שבאתי ללמוד תורה מרבי אמר לי' וכי אתה הגון ללמוד תורה מרבי א''ל וכי משה הי' הגון ללמוד תורה מפי הגבורה עיי"ש. היוצא מזה דאין שום אדם הגון לפני הקב"ה אפי' כמשה רבע"ה. וזה שאומרים כי אתה שומע תפלת כל פה, ר"ל כיון דאפילו מי שהוא הגון וכדאי שיקובל תפלתו עכ"ז לפני הקב"ה אינו חשוב והגון ואם כן עי"ז שומע תפלת כל פה דהא אין חילוק בין זה או זה ולפניו ית"ש כלם אינם הגונים דמי לנו גדול ממשה. וזש"ה מי אנכי כי אלך היינו דמשה לפי ענותנותו הבין שהוא אינו ראוי להיות שלוחא דרחמנא לגאולת ישראל ואמר לו הקב"ה כי אהי' עמך היינו שהקב"ה שלחו וא"כ לפניו לא נחשב שום איש כאלו הוא הגון וגמר אומר בהוציאך את וגו' תעבדון את האלקים וגו' אעפ"י שאינו הגון ללמוד תורה מפי הגבורה וכמו כן יהי' השליח גואל את ישראל אעפ"י שנדמה לו מי אנכי כי לפניו ית"ש הכל חד. ויאמר משה מי אנכי וגו' וכי אוציא את בני ישראל ממצרים ויאמר כי אהי' עמך וגו' בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את הא' על ההר הזה. יתבאר לענ"ד עפ"י הידוע כי יציאת מצרים הי' תוך זמנו, ויש ע"ז שני תירוצים א' המבואר בפר"ד דרוש ה' דכובד העבודה השלים. ב' דיתר הגליות משלימין. והנה איתא במדרש לשעבר הייתם נושעים ע"י בני אדם וכשם שהם אינם חיים וקיימים לנצח כך גאולתם אינו נצחי אבל לעתיד אי אתם נושעים אלא על ידי ובכבודי וכשם שאני חי וקיים עדי עד ולנצח נצחים כך תשועתי וכו' הה"ד ישראל נושע בד' תשועת עולמים ע"כ. ועפי"ז יש לפ' וידבר משה כן אל בני ישראל ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה וגו' וידבר משה וגו' הן בני ישראל לא שמעו אלי ואיך ישמענו פרעה וגו'. והנה לכאורה הנך ב' תיבות אל משה היא שפת יתר גם כבר עמדו ע"ז המפרשים הא ק"ו פריכא הוא דכבר נתבאר הטעם ולא שמעו וגו' מקוצר רוח ומעבודה קשה אבל בפרעה דלא הי' לו קוצר רוח אפשר שישמע לו, ולהנ"ל יתבאר דהנה ישראל לא שמעו כיון שהי' אל משה כלומר ע"י שליח ולא ע"י הקב"ה בעצמו ועי"ז הבינו שאינו עוד גאולה נצחית כיון שהיא ע"י בו"ד, וזש"ה ולא שמעו אל משה מקוצר רוח ומעבודה קשה ר"ל כיון שהי' להם כובד עבודה וקושי שיעבוד והי' ראוי להיות גאולה נצחית כיון שזה השלום הזמן ואין צריך עוד ליתר הגליות להשלמת הזמן וא"כ לא שמעו אל משה דייקא. וז"ש וידבר משה וגו' הן בני ישראל לא שמעו אלי, כיון שהוא על ידי, ואיך ישמעני פרעה כלומר ואיך יהי' אם ישמעני פרעה וישלח אותם מגלות מצרים הא עכ"ז אין זה עוד תכלית הנרצה כיון שהיא ע"י בו"ד ומוכרח עוד לגלות אחרות.