עצי חיים על התורה פב

כשעובד אלקים ומכניע כל הכחות תחת הנשמה כו' משא"כ כשהוא נמשך אחר הבהמיות א"כ כל הכוחות שיש לו מושלים עליו מכש"כ מה שהוא חוץ ממנו עכ''ד ובזה פי' ביש"מ בהפטרה לפ' ראה הפ' הן גור יגור אפס מאותי ר"ל דאפס היא לשון אסיפה כמו אפס כסף ור"ל הן גור יגור פי' שיש לו כמה יראת משום דאפס מאיתי היינו שאין א' כל מזימותיו עכ"ד. וזש"ה ותיראן המילדות את האלקים ר"ל שלא נמשכו אחר תאות הבהמיות וזהו שלא עשו כאשר דבר אליהן מלך מצרים ר"ל שלא נתבעו לו בדבר עבירה כמבואר בגמ' סוטה (דף י"א ע"ב) וע"כ משו"ז יכלו להחיות הילדים ולא יראו ולא שמרו פי מלך כיון שיראו מאלקים ולא הי' להם יראה אחרת חוץ ממנו וא"ש. ותרא אותו כי טוב ואי' במדרש שנולד מהול. וצ"ל מהו הטוב שנולד מהול, ב) איך שייך לומר טוב ביום שנולד ואיזה ילד אינו טוב ביום שנולד, ג) האיך נמשך כי טוב ליתצפנהו ג' ירחים וכי בלא זה לא הי' משתדלת להציל פרי בטנה. ונראה עפ"י דברי החינוך להרא"ה פ' לך כי שורש מצות מילה היא תשלום הבריאה מגלה עטרה ומסיר הערלה שהוא תוספות בו ומה שלא נברא כן הוא לרמז כמו שתשלום צורת גופו הוא ע"י פעולת האדם ככה תשלים צורתו הנפשות הוא ע"י מעשי האדם ופעולתו הטובים עכ"ד. והנה בס' העקרים (מאמר ג' פ"ב) האיר עינינו במה שיש לדקדק מפני מה ביצירת כל הבע"ח נאמר בהם כי טוב וביצירת האדם לא נאמר כי טוב, ותירץ לפי שאין בבע"ח שום שלימות זולת שלימות המציאות ולכן נאמר ביצירתם כי טוב לרמז כי עם מציאתם מיד נשלם הטובות שאפשר שיהי' בהם אבל ביצירת האדם לא נאמר כי טוב להורות כי הטוב המכוון באדם אינו רק שלימות המציאות אבל יקוה שיגיע ממנו טובות אחר יותר נכבד ולא יגיע עם מציאותו אלא אחר שיוציא הכוחנית מכח אל הפועל אז יגיע אל שלימות המכוון בו שהוא שלימות התכלית ע"כ ת"ד לענינינו. (ועי' ביש"מ בראשית עה"פ נעשה אדם) והנה במשה רבינו ע"ה שנולד מהול שהוא ע"כ לרמז שהוא אינו כשאר בני אדם שלא נבראו בתכלית השלימות כ"א לאח"כ כשישלים עצמו במדותיו שיהי' נקרא אח"כ שלם בגופו ובצורתו ועל כן נאמר במשה ביום תולדתו ''כי טוב'' להורות שבעת מציאותו הי' בשלימות הטוב בלי שום מחסור בגופו ובצורתו. וזש"ה ותרא אותו כי טוב ר"ל כי ביציאתו נולד עם הטובות שבו בשלימות גמור ולא הי' צריך עוד שום תיקון וע"כ שגם נולד מהול דהא מצוה זו לרמז שעוד צריך תיקון בנפשו להשלמת צורתו וע"כ אמר במדרש שנולד מהול אבל באדם אחר ביום שנולד אינו טוב כי עוד צריך תיקון ע"י פעולת אדם, ולפי"ז נמשך שפיר ותצפנהו שלשה ירחים דמאחר שראתה כי טוב הוא ונולד בתכלית השלימות הבינה מזה דע"כ נולד לא להשלמת עצמו כ"א לטובת עמו ישראל שינתן התורה על ידו. והנה בז' אדר נולד משה וא"כ ישלמו ג' חדשים בששה בסיון יום המעותד מששת ימי בראשית לקבלת התורה וכן הוא בסוטה (דף י"ב) אותו היום ששה בסיון הי' ולכך ותצפנהו שלשה ירחים לרמז על זה נולד לקבל התורה בשביל ישראל שהי' ע"י משה והבן. (ועי' ביש"מ ועי' מ"ש לעיל). ויאמר אנכי אלקי אביך וגו' ויסתר משה פניו כי ירא מהביט אל האלקים. ויל"ד מפני מה לא הסתיר משה פניו עד שנאמר לו פעם שנית אנכי אלקי אביך ובתחלה כשאמר לו הקב"ה של נעליך בודאי הבין מזה כי המראה הגדול אשר רואה הוא ממראה אלקים ומדוע לא הסתיר פניו תיכף. ב) את עני עמי אשר במצרים הוא לכאורה שפת יתר, וגם מפני נוגשיו ל"ל כי ידעתי את מכאוביו פירש"י שמתי לב להתבונן וצ"ב. ונראה עפימ"ש האלשיך בפ' רק באבותיך חשק ד' לאהבה אותם כי לגודל כשרון מעשיהם חשק ד' לאהבה אותם מצד עצמם אך מה שרצה בכם לא מצד עצמיכם אתם כדאים רק ויבחר בזרעם