עצי חיים על התורה סח

שמוסר נפשו על קדושת השם יתקבל תפלתו. וז"ש הכתוב ויגש אליו יהודא כדברי המדרש הגשה לתפלה ואמר בי אדוני שנקרא כולו על שמו של הקב"ה מפני שקידש שם שמים בפרהסיא וע"כ בא בשכרו ונגש לתפלה. דרוש מה שאמרתי בס"ד בחינוך ביהמ''ד דחברה מחזיקי תורה פה קהלתינו שנת עת"ר לפ"ק ויאמר יוסף אל אחיו אני יוסף העוד אבי חי וגו' אשר מכרתם אותי מצרימה ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני אליכם וגו' לשום לכם שארית בארץ ולהחיות לכם לפליטה גדולה וקשה למה שאל עוד הפעם העוד אבי חי והלא כבר אמרו לו שהוא חי וגם הלשון ועתה אל תעצבו משמע דקאי אדלעיל דמשום שמכרו אותו מצרימה משו"ה אל תעצבו וצ"ב וגם הלשון שארית בארץ ולהחיות לכם הוא כפל לשון. ונבאר ג"כ דברי הגמ' במנחות דף צ"ט ר' יוחנן ור' אלעזר דאמרי תרוויי' תורה נתנה בארבעים יום ונשמה נוצרה בארבעים יום כל המשמר תורתו נשמתו משתמרת וכל שאינו משמר תורתו אין נשמתו משתמרת, ויש להבין הלשון נשמתו משתמרת ומה ענין שמירת הנשמה לתורה דייקא, עוד נראה לבאר דברי הגמ' בברכות (דף ו') אבא בנימין אומר אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת שנאמר לשמוע אל הרינה ואל התפלה ויש להבין טעמא מפני מה דוקא בבית הכנסת תפלתו נתקבל והלא מלא כל הארץ כבודו, עוד שם בגמ' א"ר יצחק מנין שהקב"ה מצוי בב"ה שנאמר אלקים נצב בעדת אל ומנין לשנים שיושבין ועוסקין בתורה ששכינה עמהם שנאמר אז נדברו יראי ה' וגו' עכ"ד הגמ' ויש להבין סמיכות מימרות הללו. והנ"ל עפי"ד השל"ה מה שאמרה רחל הבה לי בנים לפי שחשבה שהשי"ת מונע ממנה פרי בטן מחמת שמתאווה לתפלתן של צדיקים כאמרם ז"ל למה נעשו אמותיהן של ישראל עקרות מפני שהקב"ה מתאווה לתפלתן של צדיקים, וע"ז השיב יעקב שזה הוא בא"י שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו אבל בחו"ל הניתן תחת שרי מעלה אין הקב"ה מייסר הצדיק מפני שחשק לתפלתו כי אולי יפסיקהו עוברי דרכים הם שרים החיצונים, וזה שאמר התחת אלקים אנכי פי' וכי אני בא"י שהוא תחת יד הקב"ה בעצמו וכו' עכ"ד עיי"ש. היוצא מזה דבחו"ל הניתן תחת שרי מעלה יש לחוש ולירא אולי יפסיקהו המשטינים ומקטריגים ולא תתקבל תפלתו ח"ו. והנה פי' האלשיך (פ' פנחס) ונתתי משכני בתוככם ולא תגעל נפשי אתכם דמאחר שאמר ונתתי משכני מה הוצרך לומר ולא תגעל וגו' אבל הענין עפ"י מאמרם ז"ל במדרש שוחר טוב נפשו של אדם עולות ויורדות תמיד לצאת ממנו שמשתוקקת לשוב אל שרשה היא השכינה אלא שרואות שמלא כל הארץ כבודו חוזרת למקומה וז"ש ונתתי משכני בתוככם בתוך לבבכם ועי"ז ולא תגעל נפשי אתכם שהנשמה תרצה לשבת בגוף עכ"ד. ובזה פי' אאזלל''ה בייט"ל פ' תרומה דברי הגמ' איכא סבי בבבל תמה למען ירבו ימיכם על האדמה כתיב כלומר ששם נאמר עיני ה"א בה ושם חביון עוזו לכן הנשמה אינה ממהרת לצאת משא"כ בבבל כיון דחזו דמקדמי ומחשכי לבי' כנישתא ששם שכינתו ית"ש ואמרו מנין לעשרה שמתפללים בביהכנ"ס ששכינה עמהם שנאמר אלקים נצב בעדת אל וגו' אמר היינו דאהני להו להאריך ימיהם ושנותיהם וכו' עכ"ד ז"ל. ויתבאר דברי הגמ' הנ"ל אין תפלתו של אדם נשמעת אלא בבית הכנסת כיון שיש לחוש שמא יפסיקהו עוברי דרכים כל זמן אשר אנחנו יושבים פה בחו"ל הניתן תחת שרי מעלה אך בביהכנ"ס אשר שם שכינתו בתוכינו והוא כא"י לאותו דבר שהוא תחת יד הקב"ה עצמו שם תפלתו של אדם נתקבל לרצון באין שטן ופגע רע ולכן מביא בתר זה הגמ' המאמר מנין שהקב"ה מצוי בביהכנ"ס שנאמר וכו' דזהו ראי' לדבר אשר בהכ"נ הוא כא"י ואין שם מסטינים המפסיקים בין ישראל לאביהם שבשמים מדברי הכתוב אלקים נצב בעדת אל דשם כתיב בפי' דשכינת עזו ית"ש הוא בביהכ"נ ואמר עוד הגמ' דגם בביהמ"ד שנים שעוסקים בתורה שכינה עמהם ונוח גם שם שיתקבל תפלתו וכמאמר חז"ל ר"א ור"א הוי מצלי במקום דהוי גרסי וז"ש אין זה כי אם בית אלקים וזה שער השמים ר"ל כיון דזה בית אל ששם מתכנסים לעמוד לפניו