עצי חיים על התורה סט

בתפלה ותחנונים ואלקים נצב שמה לכן הוא שער שמים לעלות דרך שם התפלות באין מסטין ומפרוע כיון שהוא תחת יד הקב"ה אשר הוא מצוי שמה כמו בא"י, ויתבאר דברי הגמ' במנחות כל המשמר את תורתו וגורם להשכינה שיהי' משכן כבודה בעוה"ז כי אין להקב"ה בעולמו אלא ד' אמות של הלכה על כן נשמתו משתמרת אז תשוב הנשמה לשבת בהגוף כיון שרואה את הקב"ה שוכן אתה. ומעתה יתבארו הכתובים מה ששאל יוסף העוד אבי חי וגו' דהנה פי' הפנים יפות (עה"ק ויתן את קולו) הא דכתיב ויהי ה' את יוסף עפימ"ש חז"ל כל מקום שגלו שכינה עמהם ומשעת מכירת יוסף התחיל הגלות ולכן נסתלקה השכינה מיעקב עד ששמע מיוסף וקיבל עליו הגלות לירד למצרים אז שרתה עליו שכינה כדכתיב ותחי רוח יעקב אביהם חיות אמיתי מרוח הקידש עכ"ד ז"ל. ויש להוסיף נופך על דבריו דהיינו דכתיב ותחי רוח יעקב היינו כיון ששרתה עליו שכינה בזה חי' יחי' והנשמה פסקה עוד להשתוקק לצאת מהגוף כיון שראתה השכינה מצוי אצלו וזה ששאל יוסף את אחיו העוד אבי חי היינו הנשמה חלק אלקי ממעל שמשתוקק להתדבק בשורשה ועיקר קיומה בעוה"ז אך במה שרואות השכינה וא"כ כיון שהוא נמכר למצרים והשכינה כביכול ירדה עמו בגלות ע"כ הוצרך לשאול עוד הפעם העוד אבי חי אם הנשמה המשכלת היא עוד דבוקה בגוף וזה שרמז ג"כ יהודא באמרו ונפשו קשורה בנפשו דהנה אם בנימין יהי' עבד במצרים ויודע הדבר ליעקב אמיתית הדברים שהוא חי במצרים לא איכפת לי' כ"כ דהא רק בזה מורא עלה על ראשו של יעקב אבינו ע"ה פן יקראנו אסון בדרך אבל כן אמר יהודא כיון שירד בנימין לגלות מצרים וכל מקום שגלו שכינה עמהם וחשש יהודא אשר עוד יותר יסתלקה השכינה מאביו ואפשר הוא לא ידע שכבר נסתלקה ממנו שכינה ועל כן אמר ונפשו היינו הנשמה קשורה בנפשו דהחיות של אביו תלוי באם לא יתחיל הגלות כדי שיהא השכינה שרוי' אצלו (ועל יוסף אמר ואחיו מת) ואינו בגלות ואמר יוסף לאחיו אני יוסף אחיכם אשר מכרתם אותי מצרימה וכבר התחיל הגלות וירדה השכינה עמו ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני וגו' בזה אשר השכינה אתו הוא לפניכם למחיה לתת הנשמה בקרבכם לשום לכם שארית בארץ בעוה"ז להיות נשמתכם משתמרת בתוככם ולהחיות לכם לפליטה גדולה היינו חיות של הנשמה חלק א' שהוא לכם בזה לפליטה גדולה. ויאמר אני יוסף אחיכם וגו' ועתה אל תעצבו וגו' כי למחיה שלחני א' לפניכם להבין אומרו ועתה כי אין זה נתינת טעם שלא יתעצבו במכירתו, ונראה עפ"י דאיתא בספר אהבת יהונתן על ההפטורה פ' ואתחנן על מה דאיתא בגמ' מזמור לדוד בברחו קינה לדוד מבעי לי' ומשני דסבר דוד שמא עבד או ממזר הוא דלא חס עלי' כיון שראה שבנו הוא שמח דסתם ברא חס על אבא, ולכאורה הא חזינן דלא הי' חס ורצה להרוג את אביו, ונראה דהענין הוא דאם האדם חטא סר ממנו השגחת השם ונעזב למקרייו ומקבל צרכו ע"י מערכת השמים וזהו סילוק השגחה ואיננו כפרת עונותיו ואולם אם רעה באה עליו שלא כדרך הטבע זהו עונש על חטאיו מן השם ב"ה ובזה יצחצחו עונותיו וזהו ששר דוד בברחו מפני אבשלום בנו דמקודם לזה כאשר בא נתן הנביא ואמר אליו הנני מקים רעה מתוך ביתך סבר שמא עבד או ממזר הוא ויהי' מאיכות סילוק השגחה וזהו בדרך הטבע ואיננו עונש על חטאיו לא הי' שר אבל כשראה שבנו הוא וזהו כנגד הטבע ומוכח שזהו עונש על חטאיו ולכן שר השירה הזאת כי יתלבנו עונותיו עכ"ד. הרי היכא דיסורים באים שלא כדרך הטבע כגון בברא דחייס על אבא והוא מכח השגחה לכפר עון ולא כן יסורים הבאים עפ"י הטבע הם יכולים שיהי' מפאת המזל ומיקרי הזמן, וביערות דבש מפ' עוד בזה במאי דקאמר בגמ' דמה שאמר דוד שבע פעמים בני אסקי' משבעה מדורא גיהנם ובפעם השמיני שאמר בני אסקי' לג"ע ור"ל כנ"ל דבזה שאמר בני שהוא שלא כדרך הטבע וע"כ מה שעשה אבשלום הוא מהשגחה וסיבה מאת ה' הית' זאת. וז"ש יוסף הצדיק לאחיו השבטים אני יוסף שמצא חן בעיני כל רואיו ומה שלמד יעקב בשם