עצי חיים על התורה נט

כי הזקנה גורם מועט חדוה כעין שנאמר עד אשר לא יבואו ימי הרעה אלו ימי הזקנה וזה אמרם שהי' משה ואהרן מהלכין תחלה ר"ל במדרגה למעלה מהם ונדב ואביהוא מהלכין אחריהן ר"ל במדרגה למטה מהם כי הם היו בבחי' בתי בראי ולכן אמרו מתי ימותו שני הזקנים דייקא וכו' ויתרבה כבוד שמים אבל טעו בזה שלא השיגו מדרגת בתי גואי עכ"ד ז"ל עיי"ש. ועם זה יובן מש"כ בסה"ק דהאדם צריך להיות אבלו בלבו וצהלה בעניו דהנה האדם הוא דוגמת פרצופים אשר למעלה וכאשר ביאר דבר זה רבינו הקדוש מוהרח"ו בספר שער הקדושה עיי"ש וכמו שדרשו חכז"ל עה"פ והלכת בדרכיו הדבק במדותיו וכו' ולכן כן הוא דרך ישרה שיבור לו האדם להיות אבלו בלבו היינו בבתי גואי יהי' באימה ויראה לפני דר עליון דהלב היא תוכיות ופנימיות האדם וצהלה בפניו היינו בתי בראי דהוא בפניו יעבוד את ה' בשמחה ובטוב לב. ויתבאר דברי רש"י בן זקונים שנולד לעת זקנתו ר"ל כיון שנולד יוסף בעת כי זקן יעקב לכן בכח טבעת זקינו השריש בו בבנו מדתו אשר הי' זקן בא בימים ובבחי' זקנה והי' עובד את השי"ת במיעוט חדוה רק באימה ויראה הרוממת ובכן הי' יוסף ג"כ בבחי' זו לעבוד לפניו ביראה ופחד בחי' בתי גואי וזה שפי' הת"א בר חכים הוא לי' ופירש"י כל מה שלמד משם ועבר מסר לו כיון שהי' בבחי' זקנה מיעוט חדוה היינו בתי גואי א"כ לו נאה למסור רזי דאו' דהא התורה היא ג"כ בבחי' בתי גואי וא"כ שני הפירושים אחד הם. וז"ש הכתוב וישנאו אותו ולא יכלו לדבר עמו לשלום ר"ל דהשבטים הי' סבורים שיותר ראוי לעבוד את השי"ת בשמחה כדעת נד"ו כנ"ל והיינו שלא יכלו דברו עמו לעבוד את הש"י בשלום היינו בשמחה ובשלוה והשבטים בראותם את יוסף עובד את עבודתו בעצב לכן חשבו הם למיעוט כבוד שמים וישנאו אותו עבור זה וזהו הי' מחלקותו של יוסף עם אחיו השבטים אם יותר נאה לעבוד את ה' בשמחה או ביראה עילאה וזה שפירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה היינו לעבוד את ה' בשמחה כדעת השבטים וקפץ עליו רוגזו של יוסף ר"ל דרוגז משמע הטלת אימה ופחד כאשר נהג יוסף לעלות במעלות עליון בחי' בתי גואי כאשר בכן זכה לכתרה של תורה והבן. א"י וישב יעקב עפימ"ש א"ז זלה"ה בייט"ל פ' לך לפרש המשנה בש"א בערב יטה ויקרא ובבוקר יעמוד ובה"א קורא כדרכו שנאמר ובלכתך בדרך, דהנה אמרינן במס' מגילה דאף דתרי קלא לא משתמעי מ"מ בהלל ובמגילה אפי' עשרה קורין כא' דכיון דחביבא יהבי דעתי' ע"ש וא"כ משמע מזה ג"כ דמי שהתורה חביבה עלי' יהיב דעתי' אפילו בשעה שעוסק בצרכי עוה"ז אבל מי שהתורה אינה חביבה עליו לא יכול לכוין דעתי' בשעה שעוסק בענינים אחרים (ועיין מ"ש ביש"מ פ' תרומה) וזה י"ל הטעם של ב"ש שאין קורא כשהוא מהלך כי ההולך אינו יכול לכוין כראוי וזהו כשאינו עובד כ"א מיראה אבל מי שעובד מאהבה יהיב דעתי' לכוין כראוי גם בלכתו בדרך וזה הטעם של ב''ש דבערב יטה ובבוקר יעמוד אבל אין לקרוא כשהוא מהלך משום שהי' בבחי' מדת גבורה בחי' יראה, אבל הלל מדה אחרת הי' בו בחי' חסד ואהבה לזה אמר קורא כדרכו אפי' בלכתו בדרך עכ"ד ז"ל. ויתבאר בזה וישב יעקב שהי' רוצה לעבוד את השי"ת רק כשיהי' יושב אבל לא כשהוא מהלך כי אולי כשהוא מהלך לא יוכל לכוין כראוי כיון שהי' בארץ מגורי אביו פי' בבחי' יראה כמו אביו וכפי דברי הזוה"ק שפי' מגורי אביו יראה וז"ל מאי מגורי אביו כד"א מגור מסביב דכל יומי הוי דחיל והוי בדחילו עכ"ל ויעקב חשב שהוא עובד את השי"ת רק בבחי' יראה ולכן הי' עבודתו רק בבחי' וישב יעקב אבל לא כשהוא מהלך והנה ביוסף כתיב הי' רועה את אחיו בצאן ופי' האלשיך שהי' מנהיג את אחיו ומדריכן בצאן ולא בבית אביו כי אביו הי' מדריכן בביתו ע"ש. ולהנ"ל י"ל שהי' מדריכן אשר גם בעסקם בצאן היינו במילי דעלמא ג"כ יכוונו דעתם לש"ש ושיהי' עובדים את השי"ת באהבה וכל שום טרדה לא יבטלם מכוונת הלב. ועפי"ז יתבאר דברי רש"י ז"ל ביקש יעקב לישב בשלוה כיון שיעקב הי' בחור האבות התכללות