עצי חיים על התורה נח

המה מכוונים כנגד רמ"ח מ"ע ושס"ה מל"ת וכשמקיים התרי"ג מצות הוא נותן כח וחיות באבריו וגידיו ולהיפך מגרע כחו ח"ו והנה כתבו המפורשים במה דכל א' מישראל צריך לקיים כל התרי"ג מצות והאיך הוא באפשרי דכמה מצות אשר לא כל אחד יכול לעשותן כגון מצות הנוהגים בכהנים ומצות התלוים בארץ וכהנה רבות, ותי' דע"י לימוד התורה יוכל לקיים כולם דהנה אמרו רבותינו ז"ל כל העוסק בתורה כאלו הקריב עולה וכן כל המצות יכול לקיים ע"י עסק בהלכה של אותו מצוה עכ"ד המפו' ועיין ביש"מ פ' שמות, וזש"ה ויבא יעקב שלם בגופו שלא חסר מאבריו וגידיו והיינו שקיים כל התרי"ג מצות ובזה נתן חיות לכל אבריו וגידיו והם בשלימות וע"כ שלם ג"כ בממונו כמוש"נ ה' רועי לא אחסר בזמן שלא חסר בעצמותו וקיים כל התרי"ג מצות מטובו לזון לבריותיו מק"ו מחי' ועוף והיינו שלם בממונו, וקשה האיך אפשר לקיים כל התרי"ג מצות כנ"ל ע"כ הי' שלם בתורתו בזה שלמד הלכה של אותו המצוה נחשב כאלו עשה מצוה והיינו שלם בתורתו. ובזה י"ל המסורה בפ' לך והי' ברכה והי' תמים והי' שם, וי"ל והי' ברכה דהא מטובו של הקב"ה לברך את בריותיו והיינו והי' תמים בזמן שהוא תמים שלא חסר מרמ"ח אבריו וגידיו ע"י שמקיים התרי"ג מצות ואמר עלה אלי ההרה והי' שם ואתנה לך את לוחות האבן והתורה והמצוה ר"ל דהא לאו כל אדם יוכל לקיים בעצמו כל התרי"ג מצות רק ע"י התורה שעוסק בתורת המצוה כאלו עשה המצוה והיינו והתורה והמצוה דע"י התורה מקיים המצוה שלא יחסר לו מעצמותו ומגופו והבן. וישב וישב יעקב וגו' פירש"י ביקש יעקב לישב בשלוה קפץ עליו וכו' וקשה מה חטא בזה על שביקש לישב בשלוה, ב) כי בן זקונים הוא לו פירש"י שנולד לעת זקנתו ואונקלוס תרגום בר חכים הוא לי' כל מה שלמד משם ועבר מסר לו גם זה צ"ל וכי מפני שאותו ילד לעת זקנתו אהבו מכל בניו ועוד הלא יעקב אבינו בחור האבות בודאי לא יצויר אצלו אהבה גשמיות אשר יתואר לאיש המוני לומר כי זה אצלו בן אהוב בשביל סיבה גשמי, וגם עפ"י התרגום אונקלוס קשה מדוע רק ליוסף מסר מה שלמד משם ועבר וליתר בניו אשר הוליד העלם מהם, ג) ולא יכלו דברו לשלום צ"ב איך יתכן בשבטי י"ק לשנוא את אחיהם כ"כ ולמה. ואפשר לומר עפי"ד הגמ' חגיגה ד"ה והא אמר רב פפא אין עציבות לפני הקב"ה ומשני לא קשיא הא בבתי גואי והא בבתי בראי פי' בבתי גואי ע"ז נאמר המשל ופחד עמו ובבתי בראי עוז וחדוה במקומו עכ"ד הגמ' ועפי"ז פי' ביע"ד (ח"ב דרוש ראשון) מה שאמרו בגמ' במאמר דוד המע"ה זמירות הי' לי חקיך אמר הקב"ה ד"ת דכתיב התעיף עיניך ואיננו אתה אמרת זמירות חייך שאני מכשילך וכו' דהנה התורה היא בבחי' בתי גואי כי הקב"ה שוכן שם ואין להקב"ה בעולמו אלא ד"א של הלכה ולכן מקמי דלפתח בגרסא יש לשמוח כי הוא בתי בראי אבל משנכנס לבתי גואי אין לשמוח כי אם ללמוד באימה והמשל ופחד עמו ואם כן אין התורה בבחי' זמירות היינו שמחה אבל הוא למעלה מזה ביראה ופחד עכ"ד עיי"ש. ובזה ביאר אא"ז זצ"ל ביש"מ פ' אחרי במיתת בני אהרן על שהי' משה ואהרן הולכין תחלה ונדב ואביהוא מהלכין אחריהם ואומרים מתי ימותו שני זקנים הללו וכו' והדברים קשים להבין ולהנ"ל י"ל דהנה העבדות בשמחה הוא דבר יקר מאוד שנאמר עבדו את ד' בשמחה אבל כל זה בבתי בראי אבל בבתי גואי המשל ופחד עמו והנה משה ואהרן שהי' שקולים ודאי בבחי' בתי גואי הי' כי משה רואה באספקלריא המאירה ומקבל ונותן התורה בכחו והנה נראה דנו"א היו במדרגה אחת למטה מהם בבחי' בתי בראי והיו מתלהבים בהתלהבות האהבה והשמחה עד אין חקר וראו שאין ענין זה במשה ואהרן וחשבו למיעוט כבוד שמים והי' קשה בעיניהם ולא השיגו מדרגתם שהוא המשל ופחד ואעפי"כ לא רצו לתלות בוקי סריקי ח"ו במשה ואהרן רק שדנו אותם לכף זכות