עצי חיים על התורה לח

שני חיי שרה:

פירש"י כולן שוין לטובה, והק' הא כבר נאמר בת ק' כבת כ' לחטא, ובמדרש יודע ה' ימי תמימים וגו' כשם שהן תמימים וכו' יתבאר עפימ"ש בייט"ל מ"ש לפ' הגמרא מטבע של אברהם אבינו בחור מצד זה וזקן מצד זה כי איש בחור בימי נעוריו כחו רב וחזק לעבוד את בוראו, בבחי' מעשה אולם השכל עודנו חלש עד שיבא האיש בימים ואז תוסיף ההשגה תוספת עצומה אבל כחו חלש בענין המעשה, אולם א"א מעודו הי' ערום מבחי' תאוה וגם כשהזקין החליף כח ונתחדש כנשר נעוריו והי' אצלו המעשה והמחשבה כאחד טובים וז"ש ע"ד מליצה מטבע של א"א בחור מצד זה בענין הגבורה והכח וזקן מצד זה בענין השכל הן בימי עלומיו והן בימי זקנתו עכ"ד הקדושים והנה בעקידה שער שבעים פי' הפ' ואתם הדבקים בה' א' חיים כלכם היום ר"ל שאתם הדבקים בו ית' בחיים לא ישולל מהם הדביקות לאחר מותם וק"ו ב"ב של ק"ו אחר הפרד הנפש מהגוף כיון שהוסר מסך המבדיל הגשמיות עכ"ד, וע"י ביש"מ פ' תצוה שפי' בזה דברי הגמ' גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהם דהיינו שחשובין יותר לפני המקום ב"ה כי עיקר צדקתם מתגדל ומתרבה אז עיי"ש באריכות, וזש"ה יודע ה' ימי תמימים אותן שהם תמימים בשלימות גמור תמיד בכל ימיהם גם בבחרותם וגם בזקנותם כי מי שעובד את השם הנכבד והנורא בבחרותו רק בבחי' מעשה ולא בבחי' שכלו ובמחשבה זכה עולה כליל לה' הרי זה אינו צדיק תמים בשלימות כי נחסר ההשגה מעבודת המעשה וגם אם בזקנותו יניח ידו החזקה לעבוד את הש"י בכח גדול ג"כ אינו בתמימות אך באם בימי עלומיו וגם כשהוא זקן בא בימים יעבוד את הש"י ברב שכלו וגם ביד חזקה בזו השתים כאחד אזי הוא בתמימות לא תחסר כל בו וע"כ נחלתם לעולם תהי' כי מי שהוא בדביקות בו ית' היינו שעובד את השי"ת בעומק שכלו ומתבונן להשיג גדולת הבוב"ה אזי לא ישלול ממנו הדביקות לעולם וה' הוא נחלתו וכשם שהן תמימים כך שנותיהם תמימים ר"ל גם בתחלת שנותיהם הם תמימים וגם בזקנותם הם תמימים כנ"ל, וז"ש רש"י כולן שוין לטובה פי' שיהי' כל שנותיהם הן בתחלת שנותיהם והן בסוף ימי' היו שוין כאחד לטובה וכמו שהשיגה בעת זקנתה בתוספת עצומה כן ג"כ בנערותה הי' שכלה זך וחזק וזה שהי' כל שנותי' שוין כ"א במדרגה אחת לטובה. א"י כי ידוע מחלוקת הקדמונים איזה עדיף, דעת הרמב"ם הוא מי שאינו מתאוה כלל ואין לו שום נטי' לרע עדיף וכי הוא השלם במדותיו וחלקו עליו כי אדרבה המתגבר עדיף שעשה לכבוד קונו משא"כ מי שטבעו כך במה עובד אדוניו. וא"ז זצ"ל ביש"מ פ' ראה הכריע ביניהם דהתחלת האדם בודאי העיקר כהחולקים דאם נטבע כך מבטן צדיק מה פעל אבל אח"כ צריך ע"י מלחמתו בחזקה לכבוש את יצרו שלא יהי' לו נטי' לרע כללו של דבר דבהתחלתו קי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם עכ"ד עיי"ש (עיין מזה קצת בקיו"ט אבל היא קצת באו"א) ולפי"ז נראה דגם בהתחלת עבודת האדם אשר עוד בו נטי' לרע ורק בכחו יגבר על יצרו עכ"ז גם בעת ההוא יקרא שהגיע אל תכלית השלימות כיון דרק בזאת ירצה האיש את מעשיו אם בבחרותו הוא לוחם מלחמת ה' ואח"כ יתגבר על יצרו עד שיהא שלם ונאמן בעבודתו ית"ש. (עי' מ"ש בז לחג הסוכות, על הגמ' סוכה דף כ"ג באמרם ז"ל אשרי ילדותינו וכו'), וז"ש בת ק' כבת כ' לחטא והגם כשהיתה בילדותה לא הי' כאשר בזקנותה בלי שום נטי' לרע כי כן הוא מדרגת השלימים אשר בילדותם עובדים את השם בהתגברות על היצה"ר עכ"ז כולן שוין לטובה כפירש"י משום דגם בהתחלה מקרי תכלית השלימות דהא בתחלה קי"ל כהחולקים ובסופו כהרמב"ם כנ"ל. ואברהם זקן בא בימים וגו' יתבאר ע"ד שכתב בס' תולדות יעקב יוסף פ' פנחס עפ"י דברי הגמ' (ע"ז) אשרי איש שעושה תשובה כשהוא איש, וז"ש מאן דדמיך בריש שתא היינו בתחלת שנותיו והוא בריש שתא כמו נפש אשר עשו בחרן דאמר לשון יחיד, דמיך מזלי' ועד"ז פי' בסה"ק שובו בנים שובבים חוץ מאחר ר"ל קודם שנעשה אדם אחר בעוד כחו יפה וחזק ורתיחות הגופניות לא סר ממנו. ועפי"ז יל"פ המדרש רע"ק הי' יושב ודורש והי' הציבור מתנמנים בקש לעוררן אמר מה