עצי חיים על התורה לז

שאסור לדבר כנ"ל בשם הרמ"א וע"כ שנותיהם תמימים כי אינו מקצר נפשו ורוחו והיינו ויהי' חיי שרה בהוויתן שלא נחסר משנותי' כלל והבן. א"י עפימ"ש בזוה"ק בתוספתא והכי פתח רב מתיבתא מאן דאיהו זעיר איהו רב ומאן דאיהו רב איהו זעיר דכתיב ויהי' חיי שרה וגו' מאה דאיהו חושבן רב כתב בי' שנה זעירא דשנין חד אזעיר לי' ושבע דאיהו חושבן זעיר אסגי לי' ורבו לי' דכתיב שנים וכו' עיי"ש. וביש"מ על קהלת פי' דברי הזהר דהנה נודע כי מאו''ר נעשה עור ע"י חטא הקדום וזה תיקונו שיזכך חומרו וישבר תאותו למען שמו שיחזור מעו"ר לאו"ר נמצא התיקון והשלימות לנפש לתקן תיקון הנ"ל מעו"ר או"ר וז"ש הזהר מאן דאיהו רב וכו' דהחילוק בין אור לעור היא רק א' דאיהו זעיר במספר הקטן שבאותיות או עי"ן נמצא מאן דאיהו רב שהוא בעי"ן הוא זעיר דנמשל כבהמה שלא תקן נפשו ומאן דאיהו זעיר שהוא בא ע"י בחירתו הוא רב דחשוב יותר ממלאכי השרת שהם אורים מהיצירה והוא בבחירתו עשה או"ר תחת עו"ר ועפי"ז פי' הפ' כל עמל אדם לפיהו שם רומז לחטא דאדם קדמאה באכילתו מעה"ד, וגם הנפש אשר היא חלק א' ממעל לא תמלא דאם נכשל אדרבה מחזיק חטא הקדום ונתוסף חומריות על חומרית וגשמיות על גשמיות ולא הועילה הנפש ואין לה שלימות עכ"ד ז"ל בקיצור, וזש"ה יודע ה' ימי תמימים ר"ל שהם תמימים שהשלימו עבודתם ותקנו את נפשם ועי"ז מתקן חטא הקדום של אדה"ר ומהפכין מעו"ר לאו"ר וע"כ ונחלתם לעולם תהי' כמו"ש המפו' דמשה נקרא טוב משום דלא הי' לו חלק בעה"ד טו"ר דנשמתו הי' בקנה וע"כ משה לא מת (עיין ביש"מ פ' ויחי עה"פ ויכל יעקב) וגם שרה הי' תיקונה של חוה וע"כ נאמר חיי שרה שכולן שוין לטוב''ה כיון דהמיתה היא רק בעטיו של נחש, וזש"ה דאם יהי' תמימים בשלימות גמור אחר התיקון מחטא אז נחלתם לעולם תהי' שיהי' בחיים וקיימים לעולם והבן. ויהי' חיי שרה וגו' שני חיי שרה פירש רש"י כולן שוין לטובה, ודקדקו המפורשים הא כבר נדרש בת ק' כבת כ' לחטא, ובמד"ר יודע ה' ימי תמימים וגו' כשם שהם תמימים כך שנותיהם תמימים, וצ"ב מה תמימות שייך אצל שנותיהם, ונראה עפימ"ש הגאון מווילנא דע לפני מי אתה עתיד ליתן דין וחשבון כי נתינת דין הוא על מה שחטא ונתינת חשבון היא מפני שאין אדם חפשי מבלי לקיים המצוה בכל שעה ושעה וזה החשבון שלא קיים מצוה בעת עשיית העבירה עכ"ד ובזה י"ל דהנה ע"י חטא האדם נעשה פגם בנפשו במה שעשה עבירה כי המצות כולן מכוונים נגד אברי האדם כנודע אבל במה שלא עשה מצוה ע"ז לא שייך לומר שפגם בנפשו דהא בלא"ה לא יוכל לעשות כל המצות על רגל אחת ורק דהפגם הוא בהזמן שנאבד ממנו שלא קיים מצוה באותה שעה וז"ש המד"ר כשם שהם תמימים כלומר שלא פגמו בשנותיהם והם ושנותיהם תמימים ששמרו המצות כראוי בכל שעה, וז"ש רש"י כולן שוין לטובה דהנה ממה שאמר בת"ק כבת כ' לחטא אינו מוכח רק שלא עשתה עבירות אבל אם עשתה מצות אינו מוכח מזה לכן כתב שני חיי שרה דכולן שוין לטובה היינו שעשתה מצות דמה שלא עשתה עבירות זהו רק העדר הרע אבל לא לטובה לכן פירש"י כולן שוין לטובה היינו שעשתה ג"כ לטובה ר"ל שעשתה מצות והבן. א"י עפי"ד רז"ל לעולם יעסוק אדם בתורה ומצות אפי' שלא לשמה שמתוך שלא לשמה בא לשמה וא"כ משמע דמשו"ה מותר לעסוק אפי' שלא לשמה משום דאח"כ יעסוק לשמה אמנם כ"ז הוא רק בהמוני ופשוטי עם אבל הבני עלי' מתחלת עשייתם ועבודתם הוא רק לשם ה' וז"ש רש"י כולן שוין לטובה דהנה אם בתחלתו הי' שלא לשמה אף דאח"כ הי' לשמה א"כ אין שוין לטובה דהא מתחלה לא היו המעשים טובים כ"כ כמו אח"כ שהי' לשמה וז"ש רש"י כיון דכבר מבואר דבת ק' כבת כ' לחטא ע"כ מוכח מיתורא דשני חיי שרה דהיו שוין לשמה מתחלת שנותי' והן דברי המד"ר דדרש הך דרשה כשם שהם תמימים וזה לא יוצדק רק למי שעבד מתחלתו לשמה היינו הבני עלי' שכל שנותיהם הם תמימים כמו שמצינו בשרה דכל שנותיה הי' שוין לטובה.